מקדש דוד חלק א י

ה) ובהיכל עצמו איכא ספק על האמה טרקסין שבין ההיכל לבית קה"ק אי קדושתו כלפנים או כלחוץ ובבית שני עבוד ב' פרוכות וביניהן אמה וכתבו התוס' יומא נ"א ע"ב ד"ה ועבוד דמש"ה היו צריכים לעשות ב' פרוכות משום דכתיב והבדילה הפרוכת לכם בין הקודש וגו' ומשמע שמצד חיצון של פרוכת יהיה קודש ומתחילת עוביה ולפנים יהא הכל ק"ק וכיון דהוי ספק לפיכך הוצרכו לעשות ב' פרוכות ע"ש והנה לפ"ז איכא ספק על ב' הפרוכות לאיזה יש דין פרוכת אם לחיצונה או לפנימית ויש לעיין בהזאות של יוה"כ היכא עביד בשלמא לתלמודא דידן דאין הדם צריך ליגע בפרוכת שפיר אלא בירושלמי יומא פ"ה הלכה ד' איכא פלוגתא דאמרינן שם אית תני צריך שיהיו נוגע ואית תני א"צ שיהא נוגע א"כ למ"ד צריך שיהא נוגע כיון דאיכא ספק לאיזה יש דין פרוכת א"כ צריך ליתן על שתיהן ולא אשכחן שצריך ליתן ולחזור וליתן וצ"ע

ובת"י יומא שם ד"ה מספקא לא ס"ל כהתוס' הנ"ל וכתבו ז"ל ולרבנן נמי אי לא הוי מספקא להו לא הוי עבדי ב' פרוכות שאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל או בית קה"ק וא"ת בשלמא לצד פנים אסור לעשות פרוכת דדילמא נכנסים שם לצורך עבודת היכל והוא קדוש קדושת פנים אלא לצד חוץ למה לא יעשוה מה יש לחוש י"ל כי פעמים יכנוס שם להקטיר קטורת בין הבדים שבולטין בפרוכת כמין ב' דדי אשה וא"כ היה מקטיר בחוץ עכ"ל ונראה מזה דס"ל דמצד הפרוכת עצמה יכול לעשות בכל מקום שירצה מבפנים או מבחוץ ורק משום גזירה שמא יכנוס לשם בשעת עבודת ההיכל או שמא יקטיר שם קטורת של לפני ולפנים וצריך ב' פרוכות כדי שיהיו לו היכר א"כ לשיטת הת"י אתי שפיר דיכולים ליתן הדם על הפרוכת החיצונה ואף אי אמה טרקסין קדושתה כלחוץ י"ל דין פרוכת ויכול ליתן שם הזאותיו

אך על הת"י יש לעיין מהא דאמרינן בכתובות ק"ו וביומא נ"ד אמר רב י"ג פרוכות היו במקדש כו' שנים בדביר ושנים כנגדן בעליה למה היה צריך ב' פרוכות כנגדן בעליה בשלמא להתוס' דעל הב' פרוכות הוי ספק לאיזה יש דין פרוכת א"כ אף למעלה כיון דאף שם צריך פרוכת להבדיל בין הקודש לבית קה"ק א"כ גם שם צריך ב' פרוכות מטעם ספק אך להת"י דלמטה צריך ב' פרוכות רק משום היכר בשעת עבודת ההיכל ובשעת עבודות דלפני ולפנים א"כ בעליה דליכא עבודות כלל דאין נכנסים לשם אלא פעם אחת בשבוע או פעם אחת ביובל לידע מה היא צריכה כדאמרינן בפסחים פ"ו א"כ למה צריך שם ב' פרוכות

והנה זה דמספקא לן באמה טרקסין אי קדושתיה כלפנים או כלחוץ הוא משום דמספקא לן בפי' המקרא כדאמרינן ביומא נ"ב ובעזרה פשיטא לן דמקום החומה כלפנים כדאמרינן בפסחים פ"ה דהחלונות ועובי החומה כלפנים ובההיכל לא נתפרש אי עובי הכתלים כלפנים או כלחוץ והנה יש לדייק ממ"ש רש"י ז"ל בשבועות ט"ז על הא דאמרינן שם דכשהיו בונין היו עושין קלעים להיכל וקלעים לעזרות אלא שבהיכל בונין מבחוץ ובעזרה בונין מבפנים וכתב רש"י ז"ל דמש"ה היו בונין בהיכל מבחוץ היינו שהיו הקלעים פרוסים לפנים מעובי החומה כדי שלא יזונו הבונים את עיניהם מההיכל ע"ש ומזה יש לדייק דס"ל לרש"י ז"ל דעובי החומה של ההיכל הוא כלפנים דאי כלחוץ למה לרש"י ז"ל לומר הטעם שלא יזונו עיניהם תיפוק ליה כיון דהיה צריך לעשות הקלעים פרי שיהיו לו דין היכל ויהא יכול להקריב כדאמרינן שם בגמרא א"כ ודאי שאי אפשר להכניס בהקלעים רק מה ששייך לההיכל ואי מקום עובי החומה אינם כלפנים איך אפשר להכניסן בהקלעים ובעזרה זה שבונין בפנים הוא משום דבעזרה מקום עובי החומה כלפנים כדאמרינן בפסחים] ואף לפי מה דדחינן שם בגמרא דלעולם ס"ל קדושה ראשונה קידשה לע"ל וקלעים לצניעותא בעלמא ע"כ זה קאי רק אקלעים דעזרות אבל קלעים להיכל ע"כ צריך לעשות אף אי קידשה לע"ל דבשביל הזאות הפנימיות צריך להיות בית דוקא ולא סגי בקדושת המקום לחודא כדאמרינן בזבחים מ' ע"א דאם נפחתה תקרה של היכל לא היה מזה דבעינן אוהל מועד א"כ ע"כ צריך לעשות קלעים להיכל ורק לעזרה א"צ הקלעים רק לצניעותא בעלמא דבעזרה סגי בקדושת המקום לחודא וא"צ קלעים כדאמרינן שם בגמרא דאוכלין ק"ק אעפ"י שאין קלעים והקלעים הם רק לצניעותא בעלמא והיינו כדי שלא יהא כהן עומד ע"ג המזבח וכל העם רואים אותו מבחוץ כדאמרינן בזבחים נ"ט ע"ב ומדכתב רש"י ז"ל הטעם דבהיכל בונין מבחוץ הוא משום שלא יזונו עיניהם מן ההיכל יש לדייק דס"ל דעובי החומה כלפנים אך יש לדייק גם לאידך גיסא אי עובי החומה כלפנים א"כ איך עושין הקלעים לפנים הא ממעט בהיכל ושמא בזה אין קפידא וכמ"ש הת"י בפרוכת דאין לחוש אי מוסיפין על אויר ההיכל וגורעים מבית קה"ק או איפכא [והנה בפסחים נ"ז אמרינן בעורות קדשים שהקדישום בעליהם לשמים דלא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כלו בטבלאות של זהב שהם אמה על אמה בעובי דינר זהב ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן ע"ג מעלה בהר הבית ע"ש וי"ל דמש"ה לא קבעום ולא ביטלום לגבי כותל דא"כ היה מוסיף על עובי הכתלים ואף אי נימא דמדת עובי הכתלים אינו מעכב מ"מ לכתחילה ודאי אסור כן דמוסיף אבנין וכתיב הכל בכתב כו' וכמו אמה טרקסין דלא היה אפשר בבית שני להוסיף על עוביו כדאמרינן בפ"ק דב"ב והתם אין הטעם דממעט באויר ההיכל או בית קה"ק דזה לא איכפת לן כמ"ש הת"י אלא דאין להוסיף על עובי הכתלים דהוי מוסיף אבנין]

ו) ובדיני הבנין כתב הרמב"ם ז"ל דאבני מחצב צריכים חציבה לשמן ואם חצבן לבית הכנסת אין בונין אותן בהר הבית והוא מהירושלמי יומא דאבני היכל ועזרות צריכים להיות חציבתן לשמן ובקודש יחצבו והיינו שכל מעשיהם צריכים להיות לשמן עוד פסק הרמב"ם ז"ל דאבני היכל ועזרות שנפגמו או שנגממו אין פודין אותן אלא גונזין והוא מהתוספתא

והרמב"ן ז"ל בע"ז פ' ר"י כתב דאבני מזבח י"ל קדוה"ג ויש בהם מועל אחר מועל ואין להם פדיון כמו כ"ש דאין לך כ"ש גדול ממזבח וכתב עוד דאף אבני היכל והעזרות י"ל קדוה"ג והביא מהתוספתא דאבני היכל והעזרות שנפגמו אין פודין אותן אלא גונזין ע"ש

והנה זה שכתב באבני מזבח דאין להם פדיון ויש בהם מועל אחר מועל משום דאין לך כ"ש גדול ממזבח נראה דמה דדימה מזבח לכ"ש לענין מועל אחר מועל הוא משום דזה דכ"ש אין להם פדיון ויש בהם מועל אחר מועל אמרינן במעילה י"ט משום דאחרים מביאין לידי קדושה הם עצמן לא כ"ש היינו כיון שהכ"ש מקדשין אחרים קדוה"ג הם עצמן לא כ"ש א"כ זה הטעם יש אף למזבח דהא אף המזבח מקדש ולאו דוקא פסולים לענין שאם עלו לא ירדו אלא אף כשרים מקדש כמו כ"ש כדאיתא בירושלמי סוכה פ"ד הלכה ז' דילפינן שם דאין כ"ש מקדשין אלא מדעת ממזבח מה מזבח אינו מקדש