מקדש דוד חלק א קח

וששה מהם היו לנדבת ציבור כדאמרינן בשקלים פ"ו משנה ה' ובפ' בתרא דמנחות איפליגו כנגד מי היו הו' שופרות ואיכא מ"ד התם שהיו כנגד מותר חטאת מותר אשם כו' ואיכא מ"ד שהיו כנגד הפרים והאילים והכבשים כו' והנה בהש"ס לא מצינו שיהא קרב נדבת ציבור לבד מן המותרות אך ראיתי לרבינו יונה ברכות פ"ג ז"ל וליכא לדחות ולומר דין המותר דוקא היינו מותר התרומה דלקיץ המזבח] היו מביאין נדבה דמסתמא אם לא היה שם מותר היו עושין נדבה כדי שלא יהא מזבח בטל עכ"ל ונראה מזה דס"ל דיכולים לנדב מעות שיהיו לקיץ המזבח והנה בתוספתא פ"ג דשקלים מבואר להדיא כרבינו יונה דאמרינן שם האומר מנה זו לנדבה סלע זו לנדבה מביא ונותן לשופר של נדבה כהנים מקבלין אותן ולוקחים בהם עולות הבשר לה' ועורות לכהנים עכ"ל ומוכח להדיא דמתנדבין לקיץ המזבח

ובמנחות ק"ז ע"ב על הא דאמר זעירי דהשופרות היו כנגד פר ועגל כו' ורבי היא דאמר קטן והביא גדול לא יצא כתב רש"י ז"ל כנגד פר ועגל שהמתנדב פר לעולה מביא ונותן לשופר ששמו פר במנה אחד כו' עכ"ל ונראה ג"כ דלא מיירי הכא בסתם נדבות דא"כ היה טעון סמיכה ואיך נותן לשופר דהא התם מתערבין כל הקרבנות [וכדאמרינן ביומא נ"ה דלא היה שופר לקיני חובה מפני התערובת] אלא מיירי התם במתנדב פר לנדבת ציבור ואף בכה"ג שייך קטן והביא גדול לא יצא ומוכח דיחידים היו מתנדבים לקיץ וכמ"ש רבינו יונה: סימן כ במה

גרסינן בר"פ פרת חטאת באו לגלגל הותרו הבמות כו' באו לשילה נאסרו הבמות כו' באו לנוב וגבעון הותרו הבמות כו' ושם נתבאר כל דיני הבמות ומה קרב בבמה גדולה ומה קרב בבמה קטנה ובענין מה הוא קרב בבמה גדולה ג' מחלוקת בדבר שם קי"ז ע"א דר"י סבר דבבמה גדולה קרבו כל הקרבנות בין ליחיד בין לציבור ולרבנן רק לציבור קרבו כל הקרבנות אבל ליחיד לא קרבו אלא עולות ושלמים ולר"ש אף לציבור לא קרבו אלא פסחים וחובות שקבוע להם זמן ע"ש ואי מנחה קרבה בבמה איכא ג"כ פלוגתא דתנאי התם והתוס' קי"ט ע"ב ד"ה אין כתבו דלמ"ד אין מנחה בבמה אף בבמה גדולה לא קרבה ע"ש

והנה המל"מ בהל' ק"פ בענין מנחת קנאות אי קרבה בבמה כתב דאפילו למ"ד אין מנחה בבמה מנחת חובה קרבה בבמה ונסתפק שם בזה ע"ש והנה אי נימא דמנחת חובה קריבה בבמה א"כ ה"ה עופות של חובה דדין אחד להם כדאמרינן בגמרא דלמ"ד אין מנחה בבמה אין עופות בבמה דמחד קרא נפקא לן דזבחים ולא מנחות זבחים ולא עופות ע"ש ובזה אתי שפיר דהיו יכולים זבין ויולדות לטהר שהרי קרבנם עופות ואין עוף בבמה דעופות חובה קרבין מיהו אכתי קשה לרבנן דס"ל דיחיד לא קרב אף זבחים בבמה גדולה אלא עולה ושלמים בלבד דבעינן רק נידר ונידב א"כ לא היו יכולים להביא קינין של חובה שיש בהם חטאת וא"כ איך היו יכולים זבין ויולדות ליטהר ודוחק גדול לומר שלא היה להם טהרה בימי נוב וגבעון ואפשר דליטהר שאני וצ"ע

ובגמרא שם קי"ט ע"א מקשינן מעשר שני אמאי אינו נאכל בנוב וגבעון ואמרינן דמעשר שני שם שם מארון קא ילפי כיון דארון לא הוי מעשר נמי לא הואי ע"ש ואע"ג דבבית שני ג"כ לא הוי ארון ומ"מ מעשר שני היה נאכל שם ע"כ צ"ל משום דבבית שני היה דין להיות שם ארון רק שנגנז אבל בנוב וגבעון לא היה דין להיות הארון שם שהרי הארון היה אז בקרית יערים דבבמה ליכא דין להיות שם ארון והנה לפ"ז יש לעיין איך עשו הזאות דיוה"כ בנוב וגבעון ובמנחות כ"ז ע"ב מקשינן לר"י דעל נמי דוקא אלא מעתה במקדש שני דלא הוו ארון וכפורת ה"נ דלא עביד הזאות אמר רבה בר עולא א"ק וכפר את מקדש הקודש מקום המקודש לקודש היינו מקום המקודש לארון כמ"ש רש"י ז"ל שם וא"כ בנוב וגבעון דלא היה גם דין שיהיה שם ארון א"כ לא הוי מקום המקודש לקודש ואיך עביד הזאות ביוה"כ וצ"ל דלעולם לא היו הזאות בין הבדים בנוב וגבעון ובזה הוי אתי שפיר ג"כ הא דאמרינן ביומא מ"ד גבי וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר כו' אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין כו' וכן שם לקמן נ"ג ע"א גבי מעלה עשן אין לי אלא אהל מועד שבמדבר שילה ובית עולמים מנין כו' ולא קתני כמו בכל דוכתי שילה נוב וגבעון ובית עולמים משום דבנוב וגבעון לא היו הזאות בין הבדים דאין המקום מקודש לקודש וכן י"ל דאף קטורת דלפני ולפנים לא היה כיון דאין המקום מקודש לקודש אין לו תורת קדשי קדשים

אך לפ"ז יש לעיין הא אמרינן ביומא ס"ז ע"ב המדברה המדברה במדבר לרבות נוב וגבעון שילה ובית עולמים ומוכח דשעיר המשתלח היה נוהג בנוב וגבעון ואי אמרינן דהזאות של בין הבדים לא היה נוהג בנוב וגבעון א"כ ע"כ לא היה שם פר ושעיר של יוה"כ כלל דאם חיסר אחד מן המתנות לא עשה ולא כלום וכיון דלא היה שם שעיר הנעשה בפנים אף שעיר המשתלח לא היה שם דב' שעירי יוה"כ מעכבין זא"ז כדאמרינן במנחות כ"ז ואפשר כיון דלא היה שם ארון וליכא דין דהזאות בין הבדים אינן מעכבות לשאר הזאות של פר ושעיר דפרוכת ומזבח הזהב

אך זה דוקא לרבנן אבל לר"ש דס"ל דאף לציבור לא קרבו אלא עולות אבל שעירי הרגלים דחטאות הן לא קרבו א"כ ודאי לא היו שם פר ושעיר של יוה"כ וכן שעיר המשתלח דכולהו חטאות הן וזה דמרבינן המדברה כו' לרבות שילה נוב וגבעון כו' ע"כ אתיא דלא כר"ש מיהו בפר של יוה"כ אף לרבנן יש לחקור אם היה בנוב וגבעון דפר של יוה"כ קרבן יחיד הוא וס"ל דיחיד לא קרב אף בבמה גדולה אלא עולות ושלמים אך אפשר כיון דהפר מעכב את השעיר דחוקה כתיב חשיב צורך קרבן ציבור וקרב בבמה

ב) עוד יש לחקור בדיני במה גדולה אי יש שם דין שילוח טמאים אי חשיב כמקדש לענין טומאה והנה אי נימא דבנוב וגבעון לא היה דין טומאת מקדש א"כ לר"א דס"ל דבזמן שאין טמאי מתים משתלחין אין זבין ומצורעין משתלחין א"כ גם שילוח זבין ומצורעין לא היה נוהג אז וכמו בהוגללו הפרוכת דאמרינן במנחות צ"ה לר"ה דהותרו זבין ומצורעין ליכנס לשם כיון כשהוגללו הפרוכת בטלה מחנה שכינה בטל גם דין שאר מחנות לענין שילוח טמאים א"כ ה"נ אי נימא דבנוב וגבעון לא היתה מחנה שכינה לענין שילוח טמאים, א"כ כשחרבה שילה בטלה מחנה שכינה ובטלו גם דין שאר מחנות לענין שילוח] דזה דחייבים במקדש משום טומאה הוא משום דמקדש אקרי משכן כדאמרינן בשבועות ויש לחקור