מקדש דוד חלק א קז

יוה"כ שנאבדו והפריש אחרים תחתיהם דכולן ימותו ומוקמינן לה מפני התקלה וא"כ ניחא שפיר ההיא דקן סתומה שפרח אחד מהן לבין חטאות המתות דודאי איכא חטאות המתות בעופות אך לא מהלכתא וכן בההיא דיומא מ"א כיון דאי אפשר להקריבה אזלא למיתה אך זה שייך רק היכא דלא מצי להקריבה היא עצמה אבל בההיא דנזיר דמיירי התם שהפר לה הבעל ואמרינן שם בגמרא דחטאת העוף שלה קריבה משום שציערה את עצמה מן היין וכתב רש"י ז"ל דאע"ג דעיקר כפרתה בטלה ע"י שהפר לה הבעל מ"מ לא הוי כחטאת שנתכפרה בעליה משום דבעופות לא נאמרה ההלכה ע"ש א"כ כיון דהתם מקריבין את החטאת העוף על שציערה עצמה מן היין א"כ לא שייך תקלה שהרי מקריבין אותה מיהו אילו היה נאמרה ההלכה דלמיתה גם בעופות לא היה אפשר ליקרב על שציערה עצמה מן היין כיון דעיקר כפרה בטלה הו"ל כחטאת שכיפרה בעליה ולמיתה אזלי כמ"ש רש"י ז"ל שם כ"א ע"ב אך כיון דלא נאמרה ההלכה בעופות שפיר קריבה

מיהו יש להקשות עוד על רש"י ז"ל מההיא דיומא נ"ה ע"ב דאמרינן שם לר"י דלא היה שופר לקיני חובה מפני התערובת ואמרינן מפני תערובת חטאת שמתו בעליה דשמא תמות אחת מאלו שהטילו מעות לשופר ופרכינן ונברור ד' זוזי ונשדי בנהרא ר"י לי"ל ברירה ע"ש והא התם בקינין דעופות הן ומוכח דאף בעופות איכא דין חטאת שמתו בעליה והכא ליכא למימר מפני התקלה דהא הכא במעות של קינין עסקינן ואי בעופות ליכא הלכתא דימותו והוי כשאר מותר חטאת דאזיל לנדבה א"כ יכול לפדות המעות בכל מקום שהם ולהקריב עולה ומוכח די"ל לעופות דין כשאר חטאות המתות ומעות של חטאת המתות הולכות לים המלח ואין להם פדיון וצ"ע

הנה במנחות ד' ע"ב אמרינן דמכשירין לא אתו לאחר מיתה ומייתינן מההיא דהאשה שהביאה עולתה ומתה לא יביאו יורשים חטאתה וכתב רש"י ז"ל שם דזו אחת מה' חטאות המתות חטאת שמתו בעליו עכ"ל וקשה הא חטאת יולדת בין עניה בין עשירה הוא עוף ומוכח דאף בחטאת העוף גמירא הלכתא דלמיתה אזלא ונראה דכאן חזר רש"י ז"ל ממ"ש בנזיר דליכא הלכתא רק בבהמה

ט) ומדברי הש"ס גיטין שם דאמרינן אבל בחטאת אימא לא ליעייל חולין בעזרה מוכח דחטאת שמתה בעליה חולין היא ואית בה משום חולין בעזרה והיינו כהת"י יומא שהבאנו לעיל דחטאות המתות חולין הן וכן לפמ"ש רש"י ז"ל בתמורה ר"פ ולד חטאת דאין נהנין אלא מדרבנן אך מהירושלמי נדרים מוכח דלאו חולין גמורים הם דאמרינן שם על מתני' כאימרא כדירים ר"ל אמר כאימרא כוולד חטאת ע"ש ומוכח דאף וולד חטאת דלמיתה אזלא הוי ג"כ דבר הנדור ויכול להתפיס בה אלמא איכא עליה איסור הקדש מדאורייתא ונראה מזה דס"ל להירושלמי דאסורים בהנאה מדאורייתא

י) ובחטאות הציבור דאיפלגו ר"י ורבנן אי אזלי למיתה אמרינן בתמורה ט"ו ע"ב ובהוריות ו' דחטאת שמתה בעליה ודאי ליתא בציבור לפי שאין הציבור מתים ואמרינן דנפקא לן משעירי הרגלים ור"ח דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה ודילמא מתו מרייהו דהנהו זוזי כו' ופי' הרא"ש ז"ל בהוריות דדילמא מתו אותן ששקלו השקלים שלקחו בהם אותם השעירים וכתב שם דמוקמינן אותם השוקלים בחזקת חי ונראה מזה דבר חדש דאע"ג דבקרבנות ציבור יד כולן שוה מ"מ לענין חטאת שמתה בעליה חשיבי בעלים אותם שבעד שקליהם נלקחו החטאות דחשיבי בעלים טפי בהקרבן משאר אינשי וקצת תימא הוא והנה בזה אתי שפיר טפי הא דאמרינן בשקלים פ"ג משנה ג' של בית ר"ג נכנס ושקלו בין אצבעותיו וזורקו לפני התורם והתורם מתכוין ודוחפו לקופה ומקשינן ע"ז בהירושלמי שם אילו היו ב' כריים ותרם מן אחד מהם על חברו שמא לא פטר את חברו כלומר דאף דאם לא יגיע שקלו לקופה ג"כ נפטר ומשנינן הנחת רוח הוא להן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה ע"ש ולפ"ז אתי שפיר טפי דאע"ג דכולהו מתכפרי בקרבנות ציבור מ"מ מי שבעד שקלו נלקח הקרבן חשיב בעל הקרבן טפי וזה הנחת רוח להם שהם בעל הקרבן] וקצת יש להוכיח כן מההיא דהעיד בן בוכרי דכל כהן ששוקל אינו חוטא כו' אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן כל מנחת כהן כליל תהיה ואם ישקלו עומר ושתי הלחם ולחם הפנים איך יהיו נאכלים ואע"ג דאפילו אם אין הכהנים שוקלין מ"מ הרי ודאי יש להם חלק בקרבנות ציבור ומתכפרין כשאר ישראל ומוכח דלענין שיקרא מנחת כהן דכליל הוא דוקא אם נלקחו בשקליהן ממש דמיקרי בעלים טפי וה"נ אפשר כן לענין חטאת שמתו בעליה

יא) ובמותר אשם קי"ל כל שבחטאת מתה באשם רועה חוץ מר"א דס"ל דאף באשם ימות דס"ל כחטאת כאשם [והנה יש לחקור באשם תלוי איך הדין דהא ס"ל לר"א דאשם תלוי בא בנדבה אשם תלוי שמתו בעליה אם ג"כ אזלא למיתה משום כחטאת כאשם וגזיה"כ לכל אשמות או דילמא כיון דזה האשם בא בנדבה הו"ל כמותר עולה דקרב עולת נדבה] ולרבנן דכל מותר אשם אזיל לנדבה איפלגו נמי ר"א ורבנן בתמורה כ' ע"ב דר"א ס"ל דקרבה נדבת יחיד ורבנן ס"ל דקרבה נדבת ציבור ואמרינן שם דמה בין דברי ר"א לדברי חכמים דבזמן שהיא באה נדבת יחיד הוא סומך עליה ומביא נסכים ואם היה כהן עבודתה ועורה שלו ואם באה נדבת ציבור אינו סומך עליה ונסכיה משל ציבור ועבודתה ועורה לאנשי משמר

והנה התוס' יומא מ"א ע"ב על הא דאמרינן בעולת העוף דאזלא לנדבה הקשו הא אין מקיצין בעולת העוף וכתבו א"נ דמשום דאין נפקותא בעוף בין נדבת ציבור לנדבת יחיד כיון דאין בה סמיכה ואינה טעונה נסכים לפיכך קתני סתמא דאזלא לנדבה ואע"ג דאיכא נפקותא לענין עבודתה כיון דבישראל ליכא נפקותא קתני סתמא ע"ש והנה יש לעיין הא איכא עוד נפקותא לענין לינה בירושלים דאם היא נדבת יחיד טעונה לינה דהמנדב עוף טעון לינה כדאמרינן בסיפרי שהביאו התוס' סוכה מ"ז ע"א ופנית בבוקר כו' מנין לרבות עופות ומנחות עצים ולבונה שנאמר ופנית כל פינות שאתה פונה מן הבוקר ואילך ע"ש ואם באה נדבת ציבור אינה טעונה לינה ואפשר דרק במתנדב עוף טעון לינה אבל מי שהפריש העולה לחובתו ונתותרה דנשתנית לנדבתו אפשר דבכה"ג אינו טעון לינה ודוחק וצ"ע

יב) ובאשם שנתערב בשלמים כתב הרמב"ם ז"ל פ"ו מהל' פסה"מ הלכה ט"ו דשניהם ירעו ויקח בדמי היפה אשם ובדמי היפה שלמים ואם קרב אשמו שניהם יפלו לנדבה ע"ש והוא מהתוספתא פ"ח מקרבנות והנה יש לעיין אמאי שניהם יפלו לנדבה ואמאי תפול השלמים לנדבה הא רק מותר אשם לנדבה ובדין שירעו ויקח בדמי היפה עולה דהאשם נופל לנדבה ובדמי היפה שלמים וצע"ג

יג) והמותרות דנופלים לנדבת ציבור היו נותנין בשופרות וי"ג שופרות היו במקדש