מקדש דוד חלק א קו

וטעון תודה אחרת הוא משום מעשה שאירע בהשחיטה לא פקע דין לחם ממנה

ולפ"ז יש לחקור במפריש ב' תודות לאחריות ושחט את שניהם וקיבל דמם בב' כוסות דמתכפר באיזה מהם שירצה וקדם וזרק דמה של אחת מהן אם השניה טעונה לחם כיון דבשעת שחיטה היתה ראויה להתכפר בה (ולמאן דס"ל במעילה ז' במפריש ב' אשמות לאחריות ושחט את שניהם וקיבל דמם בב' כוסות כו' דחשיבא חד גופא אפשר דה"נ כאן ולחם אחד עולה לשתיהם]

ו) ובשוחט את התודה ואח"כ נפרס לחמה דאמרינן בפ' התכלת מ"ו ע"א דהדם יזרק והבשר יאכל וידי נדרו לא יצא כתב רש"י ז"ל שם דהדם יזרק לשם שלמים ולא לשם תודה ובגמרא אמרינן שם דזה דהקרבן כשר ואינו נפסל בשביל שנפרס לחמה הוא משום דתודה חוזרת להיות שלמים אם אין לה לחם והתוס' מ"ז ע"ב ד"ה והרי כתבו דאם זרק הדם לשם תודה פסול דבעי עקירה לשם שלמים ע"ש והנה יש לחקור בזרק הדם לשם שלמים דחוזרת להיות שלמים אם זמן אכילתה הוי כשלמים ונאכלת לב' ימים דרק במותר תודה כמו חליפין וולדות כו' אמרינן דנאכלים ליום ולילה משום דשם תודה עליהם רק דאינן טעונים לחם דמפקינן מקרא דרק תודה שמתכפר בה טעונה לחם מש"ה שאר דיני תודה עליהם אבל הכא שמשתנית להיות שלמים לגמרי ע"י עקירה אפשר דנעשית כשלמים אף לזמן אכילה ואע"ג במותר פסח דקרב שלמים ונעקר לשם שלמים ומ"מ נאכלים ליום ולילה התם איכא קראי דמרבינן בזבחים ל"ו ע"א מקרא דשלמי פסח אני קורא בהן לא יניח אבל בשלמים אלו הבאים מחמת תודה ליכא קרא [והנה המהרש"א ז"ל פסחים ע"ג הקשה אמאי לא מקשינן שם על פסח ששחטו שלא לשמו מאי תיקן ותי' דהתם תיקן שעקרו מפסח לשלמים ולא יעשה נותר אלא לזמן שלמים היינו לב' ימים ולילה אחת וקשה הא אמרינן דשלמים הבאים מחמת פסח דהיינו פסח ששחטו לשם שלמים נאכל ליום ולילה כפסח וצ"ל דזה דוקא בכשר היינו ששחטו שלא בזמנו לשם שלמים דהקרבן כשר אע"ג דנעשה שלמים אינו נאכל אלא ליום ולילה דקרא בכשר כתיב אבל בשוחטו בזמנו לשם שלמים דהקרבן פסול ע"ז לא כתיב קרא וכיון דמתעקר לשלמים דינו כשלמים דנותר שלו הוא לאחר ב' ימים] והנה בההיא דנפרס לחמה דהדם יזרק והבשר יאכל כתב הרגמ"ה ז"ל דהבשר יאכל לשם שלמים ולא לשם תודה וגבי נטמא לחמה כתב רש"י ז"ל דהבשר יאכל בתורת תודה ע"ש ויש לעיין מה שייך אכילה בתורת שלמים או בתורת תודה אטו בעינן אכילה לשמה ואפשר דכונתם לענין זמן אכילה דזמן אכילתה כשלמים [ואפשר דכונתם לענין הקדמה דאמרינן בפ' כל התדיר פ"ט דתודה קודמת לשלמים ואמרינן שם צ' ע"ב כשם שקודמין בהקרבתן כך קודמין באכילתן א"כ נ"מ לענין אכילה אם הוא תודה או שלמים כגון שי"ל שלמים אחר ולענין איזה צריך להקדים באכילה]

ז) ומותר חטאת אזיל לנדבה חוץ מה' חטאות המתות דהלכתא גמירא לה דלמיתה אזלא והיינו ולד חטאת ותמורת חטאת ושמתו בעליה ושנאבדה ונתכפר בעליה באחרת ושעברה שנתה ואיכא פלוגתא דתנאי אם רק ביחיד נאמרה ההלכה דימותו או אף בציבור

וראיתי להמנחת חינוך דרצה לומר דמנחת חוטא שמתו בעליה קריבה דעל מנחת חוטא לא נאמרה ההלכה ומש"ה קריבה וכתב דאע"ג דאין לה על מה לבוא מ"מ אשכחן באשם שכשר שלא לשמו אע"ג דאינו מרצה ע"ש אך נראה דאי אפשר לומר כן דקרבה דבהדיא אמרינן בירושלמי סוטה פ"ג הלכה ו' לר"ש דס"ל דמנחת חוטא של כהן נקמצת והקומץ קרב לעצמו והשירים קרבין לעצמן ואיבעי לן בירושלמי שם אותן שירים לר"ש אם י"ל דין. קומץ או דין שירים ואמרינן שם דנ"מ אם דינן כקומץ אינן באות בלילה ואין באות לאחר מיתה ומהני בהו מחשבה ואם דינן כשירים באות בלילה ובאות לאחר מיתה ואין מחשב עליהם ע"ש ומוכח להדיא דהקומץ אינו בא לאחר מיתה במנחת חוטא

ונראה אי נימא דבמנחת חוטא לא נאמרה ההלכה מנחת חוטא שמתה בעליה הו"ל כשאר מותר מנחת חוטא דנופל לנדבה ולרש"י ז"ל במנחות ק"ח ע"א היינו דנופל לנדבת ציבור ולהרמב"ם ז"ל היינו דקרבה מנחת נדבה אך זה אפשר דוקא קודם שנתקדשה בכלי די"ל פדיון אבל לאחר שקדשה בכלי אין לה תקנה ונשרפת

אך בעיקר זה דבמנחה לא נאמרה ההלכה דלמיתה ג"כ נסתר מהירושלמי סוטה שהביאו התוס' סוטה כ"ג ע"א ד"ה האומרת גבי מנחת סוטה שהקשה הירושלמי אמאי נפדית באומרת טמאה אני לך ולאו כחטאת שמתה בעליה דמי ולים המלח אזיל ע"ש ומוכח דאף במנחה נאמרה ההלכה

ח) והנה רש"י ז"ל בנזיר כ"ב ע"א גבי האשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה דמביאה חטאת העוף כתב דהלכתא דחטאות המתות לא נאמרה בעופות ע"ש והשעה"מ הקשה על רש"י ז"ל מההיא דקן סתומה שפרח אחד מהן לבין חטאות המתות ומוכח דאף בעופות איכא חטאות המתות ע"ש והנה כמו כן יש להקשות מההיא דיומא מ"א גבי מטמא מקדש עני שהפריש מעות לקינו והעשיר ואח"כ אמר אלו לחטאתו ואלו לעולתו ומוקמינן לה בשלקח פרידה אחת ואי עולה זבן מוסיף ומביא חובתו מדמי חטאתו והאי עולה אזלא לנדבה ואי חטאת זבן אין מוסיף ומביא חובתו מדמי עולתו והאי חטאת אזלא למיתה ע"ש ומוכח ג"כ להדיא דאף בעופות אזלא למיתה

ולתרץ דברי רש"י ז"ל נראה דלעולם י"ל דלא נאמרה ההלכה בעופות דימותו וא"כ לפ"ז הו"ל כשאר מותר חטאת דאזיל לנדבה אך זה אפשר רק מדאורייתא דמותר אשם הוא עצמו נופל לנדבה וקרב עולה וכמ"ש תוס' זבחים ה' ע"ב דרעיה דרבנן והלכתא נאמרה דכל שבחטאת מתה באשם קרב עולה ורק מדרבנן ירעה גזירה לאחר כפרה אטו לפני כפרה ע"ש וכן במותר חטאת דבזבחים קי"ב ע"א אמרינן לר"ה דאשם שניתק לרעיה ושחטו סתם כשר לעולה דאף במותר חטאת כן ומקשינן מי דמי התם אשם זכר ועולה זכר אבל חטאת נקבה ומוקמינן לה בשעיר נשיא ע"ש וא"כ ה"נ בעופות כיון דאין תמות וזכרות בעופות כיון דלא נאמרה ההלכה דתמות בעופות והו"ל מותר חטאת ומדאורייתא קרבה עצמה עולה וא"כ שפיר קרבה אבל מדרבנן דתיקנו במותר חטאת ואשם דהיא עצמה לא תקרב עולה גזירה אטו לפני כפרה אלא תרעה ויפלו דמיה לנדבה, א"כ זה לא שייך בעופות דלאו בנות רעיה הן דאין לעוף פדיון א"כ מדרבנן אין להם תקנה דלהקריבן לחטאת אי אפשר דאין להם על מה לכפר ולרעייה ג"כ אי אפשר וא"כ כיון דאי אפשר להקריבן ימותו אך לא מהלכתא רק מפני התקלה וכדאמרינן בע"ז י"ג ע"א גבי אין מקדישין ואין מחרימין בזה"ז ואם הקדיש או החרים בהמה תיעקר כו' ואמרינן שם דנועל דלת בפניה והיא מתה מאליה ומפני התקלה וכן אמרינן ביומא ס"ו ע"א בפר ושעיר של