מקדש דוד חלק א קד

עליהם הזבח ומקשינן וישחט שאבד הזבח ומקשינן ויביא זבח אחר באומר זו תודה וזו לחמה ומקשינן ויפדו כו' וקשה איך יפדו והא מותר לחמי תודה הם כיון דאבד הזבח וירקבו ואין לומר דבכה"ג לאו מותר איקרי דרק בהפריש יותר מכשיעור דמתחילתו היה מותר י"ל דין מותרות אבל אם הפריש כשיעור רק שאבד הזבח ואי אפשר להקריב הלחם כה"ג לאו מותר איקרי ולא ירקבו אלא כשאר קדושת דמים די"ל פדיון דהא בכ"ג שהפריש עשירית האיפה למנחתו ומת כ"ג שחרית או שנטמא החצי עשרון דג"כ מתחילתו היה ראוי להקרבה ולא היה מותר רק משום שמת כ"ג או שנטמא דאי אפשר להקריבו חשיב מותר ואינו נפדה ויאבד משום דמותר עשירית האיפה הוא וירקב וכמ"ש בש"מ וה"נ בנאבד הזבח ואי אפשר להקריב הלחם הוי מותר לחמי תודה וירקב

והנה הת"י יומא פ' הוציאו לו נ"ה על הא דאמרינן שם דלא היה שופר לקיני חובה גזירה משום תערובת חטאת שמתה בעליה הקשו דאותן מעות של חטאות המתות יחלל אותן בכ"מ שהן על מעות אחרים ותי' דחטאות המתות הוו כשאר איסורי הנאה דאין להם פדיון והוכיחו מההיא דכל הזבחים שנתערב בהם מחטאות המתות דאמרינן בר"פ התערובת דכולן ימותו דאין להם פדיון וכתבו דאף דיש לחלק בין בהמה ובין מעות והוכיחו שם דאף במעות אין להם פדיון. ע"ש והנה לפי מה שהוכחנו ממותר חביתי כ"ג ומותר לחמי תודה דירקבו ואין להם פדיון דכל מותר שאינו ראוי להקרבה אינו נפדה אף שהוא קדושת דמים זהו ג"כ הטעם דמעות של חטאת שמתה בעליה דהו"ל מותר דאינו ראוי להקרבה אין להם פדיון

ונראה הטעם דמותר לחמי תודה ומותר חביתין וכן מותר לחמו של נזיר ירקב ואין להם פדיון אע"ג דקדושת דמים הם ונראה דאין זו הלכה במותרות דאי"ל פדיון רק הטעם משום דאם יפדו הפדיון ג"כ יהיה כמותן ואי אפשר להקריב הפדיון לשום דבר כמו שהן עצמן אין ראוין להקרבה, וא"כ אם יפדו אין להקדש מהפדיון כלום וא"כ כיון דאינהו גופייהו לא חזו להקרבה ואם יפדו ג"כ אין להקדש מהפדיון כלום הו"ל כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה דלא הוו תו מקדשי ה' דלא לגופן חזו ולא לדמיהן ומש"ה אין להם פדיון אף להפקיע איסורן שיהיו מותרין בהנאה כיון דהוו כקדשים שמתו ופקעה קדושתן ולא שייך בהו תו פדיון ונראה דהיינו טעמא נמי דחטאות המתות אין להם פדיון משום דאם יפדו הפדיון כמותן והולך לים המלח א"כ אין להקדש מהפדיון כלום ומש"ה חטאות המתות חשיבי כקדשים שמתו דיצאו מידי מעילה כדאמרינן במעילה ר"פ ולד חטאת דלא חזו לגבוה לא הן ולא דמיהן ומש"ה לא מהני בהם פדיון אף להפקיע איסורן דלא שייך פדיון בדבר שנפקע קדושתו דלא אלימי למתפס פדיונן

והנה לפ"ז יובן מה שדחקו לרש"י ז"ל בפסחים שם באומר זו תודה וזו לחמה ומקשינן ויפדו וכתב רש"י ז"ל ויקח בדמיהן תודה או לחם ויקרב עם תודה אחרת והקשו בתוס' שם כיון דהלחם אינו ראוי לתודה אחרת דמיה נמי לא חזי לתודה אחרת ע"ש והנה רש"י ז"ל מוכרח היה לפרש כן דהוקשה לו מה שהקשינו לעיל איך אמרינן דיפדו הא מותר לחמי תודה ירקב ואין להם פדיון ולפמ"ש דהטעם דמותר לחמי תודה ירקב ואין להם פדיון הוא משום דהפדיון אינו ראוי לשום דבר וא"כ כיון דאמרינן הכא דיפדו ע"כ מוכח דהכא הפדיון ראוי לתודה אחרת או ללחם להקריב עם תודה אחרת ולתוס' שנחלקו על רש"י ז"ל וכתבו דאין הפדיון ראוי לכלום תשאר קושיתינו איך מהני לה פדיון הא הו"ל מותר לחמי תודה דירקב

ולפי מ"ש אפשר היה לומר בולד חטאת ותמורת חטאת וחטאת שמתו בעליה כו' דהלכתא גמירא דלמיתה אזלא דלא היתה ההלכה ממש שימותו רק דלא הוו כשאר מותר חטאת דנופלין לנדבת ציבור וממילא כיון דאי אפשר להקריבן דאין להם על מה לבוא וגם אין להם פדיון דדמיהם כיוצא בהם א"כ ממילא אזלי למיתה אך אי אפשר לומר כן דאמרינן בב"ק ק"י ע"ב אלא מעתה חטאת שמתו בעליה תיפוק לחולין דאדעתא דהכי לא אקדשה ואמרינן דחטאת שמתו בעליה הלכתא גמירא לה דלמיתה אזלא ומוכח דההלכה היתה דמתה ולא רק שאין לה דין מותר חטאת דנופל לנדבה דאם כן תיפוק לחולין

והנה בירושלמי שבת פ"ק אמרינן חטאות המתות רצו ב"ד לבטל מבטלין אמר ר"ח ב"א הדא דאת אמר שלא ידחו למיתה ויפלו לנדבה אבל ליקרב ע"ג מזבח אין חטאת מתה קריבה ע"ש והקשו המפרשים ז"ל איך יכולים ב"ד לעשות זאת שיפלו לנדבה ונראה דהירושלמי ס"ל דההלכה היתה רק שאותן חטאות אינן בכלל מותר חטאת דנופל לנדבה וממילא אי אפשר להקריבה ומש"ה מתה כמו מותר לחמי תודה ומותר חביתין דירקבו מפני שאין מה לעשות עמהן וממילא לא נהנין ולא מועלין דאין בהם צורך גבוה והוו כקדשים שמתו אבל כשב"ד מתקנין שיפלו לנדבה כיון דראוים עתה להקרבה אין בהם דין מיתה כלל

וזה דיש כח לב"ד לתקן על מותר שיפלו לנדבה אף במקום דליכא הלכתא זה מוכח מכמה דוכתי מהירושלמי כמו בשקלים פ"ז הלכה א' גבי מעות שנמצא בין קינין לגוזלי עולה דתנאי ב"ד על המותרות שיקרבו עולות וכן שם הלכה ה' גבי בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכן בקידושין שם גרסינן כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד על המותרות שיקרבו עולות אף הכא תנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות ע"ש וכן הוא בירושלמי פ"ק דשבועות בתמידין שלא הוצרכו לציבור תנאי ב"ד על המותרות כו' ע"ש

ונראה נמי דזה דאמרינן בירושלמי דמותר נסכים נופלים לנדבה הוא ג"כ מתנאי ב"ד דלא מצינו הלכתא על זה ומדרש יהוידע הוא רק על מותר חטאת ומותר אשם כדאמרינן בזבחים ק"ג ע"א אשם הוא כו' כל שבא משום חטאת ומשום אשם ילקח בו עולות כו' וזה דיש כח לב"ד לתקן במותרות שיפלו לנדבה נראה משום דבמותר בטל הקצאתו הראשונה כיון דאינו ראוי לאותו דבר ויכולים ב"ד לתקן שיהיה לאיזה קרבן שירצו ובחטאות המתות דליכא הלכתא דנופלין לנדבה יכולים ב"ד לתקן כן אך זה דוקא לדמיהן אבל שיקרבו הן עצמן אין יכולים ב"ד לתקן כדאמרינן בירושלמי שבת שם ומשום דבזה איכא איסורא דאורייתא דילפינן לה בתמורה י"ח ע"א מקרא דקאי בעשה וזה אין יכולים ב"ד לבטל אבל בדמיהן דליכא איסורא יכולים ב"ד לתקן

ובירושלמי שקלים וקידושין בבהמה שנמצאת כו' דזכרים עולות מקשינן ודלמא שלמים ומתרצינן כמה דאת אמר תמן תנאי ב"ד על המותרות שיקרבו עולות אף הכי תנאי ב"ד על האובדות שיקרבו עולות ולא ס"ל להירושלמי כתלמודא דידן דמיירי בבא לחוב בדמיהן אלא אפילו אי שלמים היא משתנית עפ"י תנאי ב"ד לעולה ומוכח דאפילו מקדשים קלים לק"ק יכולים ב"ד לשנות ונראה ג"כ הטעם משום דאובדות דאינו ידוע מה הן ואי אפשר להקריבן הו"ל כמותר דכיון דאין ראוין