מקדש דוד חלק א קג

שקליהן דנמצא או שהחזירום הגנבים דאלו ואלו שקלים ואין עולין להם לשנה הבאה והתם פליג ר' יהודה וס"ל דעולין להם לשנה הבאה דס"ל חובות של שנה זו קרבות לשנה הבאה כדאמרינן התם ע"ש ולדידיה שניהם נופלין לתקלין חדתין אחד לשנה זו ואחד לחובת שנה הבאה ולדידיה ג"כ אתי שפיר דכיון דאפשר להקריבו לשנה הבאה לא חשיב מותר כלל וכמו בפר ושעיר של יוה"כ שאבדו כו' דאילו היה אפשר להקריבן לשנה הבאה לא היה מותר חטאת כלל כדאמרינן שם] וזה דהפריש שקלו ומת דאמרינן דיפלו לנדבה ולא אמרינן דיפלו לתקלין עתקין הנה בכלל יש לעיין שם אמאי לא יפלו לתקלין חדתין מאי אכפת לן במה שמת והנה בהוריות ו' ע"א דייקינן דאין חטאת שמתו בעליה בציבור משעירי ר"ח דבאין מתרומת הלשכה ודילמא מתו מרייהו דהני זוזי ומפי' הרא"ש שם נראה דתלוי אם הבעלים של אותן השקלים שלקחו בהן השעירים מתו הו"ל חטאת שמתו בעליה א"כ י"ל אף דקי"ל דאין חטאת שמתה בעליה בציבור וקריבה מ"מ לכתחילה אין להטיל שקלים שמתו בעליהן לקופה שמא יביא מהן חטאות הציבור עוד י"ל דשקלים דין מעות סתומין יש להם לפי שהן לקרבנות ציבור ולא נתפרשו עדיין לאיזה קרבנות דאפשר להביא מאלו השקלים עולות ומאחרים חטאות וכן להפך ובמעות סתומין קי"ל דאם מת והניח מעות סתומין יפלו לנדבה ומש"ה בהפריש שקלו ומת יפול לנדבה ואע"ג דבנזיר כ"ו ע"א אמרינן דמי שהיה מחויב חטאת ואמר הרי עלי עולה והפריש מעות ואמר הרי אלו לחובתי דליכא בזה דין מעות סתומין שנופלין לנדבה התם הטעם כמ"ש בתוס' שם דהחטאת והעולה הם שני חיובים נפרדים אבל במוסף ר"ח דאיכא עולות ואיכא שעיר לחטאת וחיוב אחד הוא דאית ביה חטאת ועולה א"כ שקלים מעות סתומין הן ונופלין לנדבה מיהו דוחק לומר דמעות ההולכות לקרבנות ציבור יש בהן דין מעות סתומין ואם מתו הבעלים נופלים לנדבה ויש לחלק הרבה בזה והעיקר נראה דבזה שאני שקלים מקרבנות דקרבנות חוץ מחטאת ואשם אפשר להיות להם בלא בעלים דגר שמת והניח עולה ג"כ קרבה אבל שקלים כיון דאין באין בנדר ונדבה [אע"ג דנשים וקטנים שוקלין אף דאינן מחויבין מ"מ אם אדם כבר שקל אי אפשר לו לשקול עוד הפעם] הו"ל חובות שאין באין לאחר מיתה ומש"ה אף לתקלין עתקין אי אפשר להם ליפול דאף תקלין עתקין אין באין בנדר ונדבה וחובות הן רק מי שלא שקל אשתקד שקלו נופל לתקלין עתקין ומש"ה הפריש שקלו ומת ע"כ נופל לנדבה [והנה בבני העיר ששלחו שקליהן ונגנבו או שאבדו יש לעיין ל"ל לשקול אחרים תחתיהם יחללו השקלים בכל מקום שהם על שקלים אחרים דרק על שוה כסף אין פודין את השקלים כדאמרינן בבכורות מ"ט ע"ב אבל על מטבעות מחללין דהא מצרפין שקלים לדרכונות א"כ אם נמצאו או שיחזירום הגנבים יהיו אלו חולין]

ובעיקר בהא דמותר שקלים דפליגי ב"ש וב"ה אי המותר קדוש או חולין ואמר ר"ש הטעם דמותרן חולין ול"ד למותר חטאת משום דשקלים י"ל קצבה מה"ת א"ל ר"י אף לשקלים אי"ל קצבה מה"ת דכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות כו' א"ל ר"ש אפ"ה יד כלן שוה ופי' המפרשים ז"ל דמדין הקדש טעות הוא דכיון דא"צ יותר די"ל קצבה מה"ת הו"ל מותר חולין אך מפי' המשנה להרמב"ם ז"ל נראה דמפרש דכיון דיש לשקלים קצבה מה"ת אינו יכול לחול קדושה על יותר מכשיעור ואע"ג לפי דמסקינן אין לשקלים קצבה מה"ת מ"מ כיון דבעינן שיהא יד כולן שוה אי אפשר לחול על יותר ממה שנותנין כל ישראל ונראה דזהו נמי טעמו של ר"ש בשלהי שקלים פ"ח הלכה ח' דאיפלגו התם ת"ק ור"ש דת"ק סבר דהמקדיש שקלים ובכורים בזה"ז קדש רש"א האומר בכורים קדש אינן קדש אבל שקלים קדשי ופי' המפרשים ז"ל משום דבכורים תלאן הכתוב בבית ומש"ה שלא בפני הבית לא קדש כלל ובירושלמי שם מייתינן דר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש דבין בזה בין בזה לא קדשו דאף שקלים בזה"ז לא קדשי ע"ש ונראה דר"ש לטעמיה אזיל דס"ל דבעינן יד כולן שוה ואם הפריש יותר ממה ששקלו כל ישראל המותר חולין א"כ בזה"ז שאין כל ישראל שוקלין אם שקל אחד כיון דליכא יד כולן שוה אינו חל כלל ואידך דפליגי התם סברי דזה דוקא אם הפריש יותר משיעור האמור בתורה אבל אם הפריש כשיעור האמור בתורה קדוש אע"ג דליכא יד כולן שוה

והנה זה דמותר מנחה למנחה היינו דצריך להוסיף משלו עד כדי מנחה ויקח מנחת נדבה כמ"ש רש"י ז"ל במנחות ק"ח ע"א וז"ל אבל מותר שאר מנחות לא אזלי לנדבת ציבור אלא הוא יוסיף משלו ומביא מנחה אחרת עכ"ל והנה במנחות ק"ד בההיא דאין קבע לנסכים אמרינן שם ה"ד כגון דאייתי חמשה לוגין אי אמרת אין קבע לנסכים משיך ד' מינייהו ומקריב ואידך הוי נדבה ופי' רש"י ז"ל שם דמיירי באומר הרי עלי ה' לוגין ותוס' פי' שם דמיירי באומר הרי זו ונראה דמש"ה לא פי' רש"י ז"ל דמיירי באומר הרי אלו לנסכים כמ"ש בתוס' דא"כ אין המותר לנדבה דהוי כמו מותר מנחת נדבה דצריך להוסיף משלו וליקח מנחה אחרת ה"נ במותר נסכי נדבה דצריך להוסיף משלו ולהביא נסכי נדבה אחרים אך זה הדין דצריך להוסיף משלו ולהביא נדבה אחרת נראה דהוא דוקא באומר הרי זו דכבר חלתה הקדושה על המנחה כיון דנשתייר אצלו מותר מנחה רמי חיוב עליה להקריבה וכיון דאי אפשר להקריב לבדה צריך להוסיף ולהקריב אבל בהרי עלי דהו' רק נדר אינו מחויב להשלים מתוך ביתו אך כיון שמוסר המותר לנדבת ציבור יצא ידי נדרו

ב) ומותר לחמי תודה אמרינן במנחות ק"ח ע"א דירקב וכתב רש"י ז"ל משום דלא חטאת אקרו ונדבת יחיד לא קרבי דבפ"ע אי אפשר להקריבו שלא מצינו לחם קרב בפ"ע ועם תודה אחרת אי אפשר להקריבו שהרי אין תודה קריבה בלא לחמה והכי מפרש בשקלים פ"ב עכ"ל היינו דאמרינן בירושלמי שם גבי מותר לחמו של נזיר דירקב אמר ר"י ויאות להקריבו בפ"ע אי אתה יכול להקריב שאין לך לחם קרב בפ"ע להקריבו עם נזירות אחרת אין אתה יכול שאי"ל נזירות בלא לחם לפום כן אצטריך למימר מותר לחמו של נזיר ירקב כו'

והנה יש לעיין במותר לחמי תודה דמיירי שהפריש מעות ללחמי תודה ונתותרו ואפילו בהפריש לחם יותר מן הראוי אמאי ירקבו יפדו דהא קודם שחיטה רק קדושת דמים יש להם והנה התוס' מנחות נ' ע"ב ד"ה מחצה הקשו כה"ג על חביתי כ"ג במת כ"ג שחרית ומינו אחר תחתיו דמביא עשרון שלם מתוך ביתו ומקריב מחצה ומחצה אבד והקשו לר"א דס"ל דחביתי כ"ג קדושים לחצאים יפדה דהא אכתי לא חל עלייהו קדושת הגוף ובש"מ שם כתב דבירושלמי שקלים פ"ז משמע דאף מותר מעות לחביתי כ"ג ילכו לים המלח וכתב דאף בקדושת דמים נמי אבד דאפילו מותר מעות אבודין עכ"ל וצ"ל הטעם דדין הוא במותרות דכל שאינו קרב אינו נפדה אלא יאבד

אך יש להקשות ע"ז מההיא דפסחים י"ג ע"ב דאמרינן גבי לחמי תודה פסולים שהיו מניחים על גג האצטבא בעה"פ דלאו פסולים ממש היו אלא שלא נשחט