מקדש דוד חלק א קב

כל שבא משום חטא ומשום אשמה מותריהן נדבה מותר עולה לעולה מותר מנחה למנחה מותר שלמים לשלמים מותר פסח לשלמים כו' מותר נזיר נדבה

והנה לאו דוקא כל שבא משום חטא ומשום אשמה אלא כל מותר קדשי קדשים נדבה וכדאמרינן בירושלמי שם אמר רב חסדא מותר לחמו של נזיר ירקב כו' סברין למימר הוא מותר לחמו הוא מותר נסכיו אמר ר"י ב"ר ביבון מותר נסכיו ק"ק אינון יפלון לנדבה ואין לומר דזה דוקא בנסכי נזיר וכמו מעות סתומין דיפלו לנדבה דהלכה היא בנזיר דמותר לנדבה דהא אמרינן שם דר"ח ושמואל אמרו דבר אחד דאמר שמואל הפריש שקלו ומת יפלו לנדבה ומשום דשקלים לקדשי קדשים הם מש"ה מותרן נדבה ע"ש ומוכח דכל מותר ק"ק נדבה וכן במנחות ק"ד ע"א גבי אי יש קבע לנסכים אמרינן היכא דאייתי חמשה אם אין קבע לנסכים משיך ד' מינייהו ומקריב ואידך הוי נדבה וכן מקשינן שם דיתקנו שופר למותר נסכים ומוכח דכל מותר נסכים נופלים לנדבה אך מהירושלמי שם מוכח דלאו ד"ה היא דמותר ק"ק לנדבה דר"י דס"ל דמותר עשירית האיפה שלו ירקב לא ס"ל הכי ע"ש

והנה דין מותר שלמי ציבור להיכן אזיל לא נתבאר להדיא ולפי דברי הירושלמי דכל מותר ק"ק נופלין לנדבה א"כ ה"ה מותר זבחי שלמי ציבור דק"ק הם נופלין לנדבה אך מדברי הש"ס מנחות מ"ח ע"א מוכח דאין נופלין לנדבה דאמרינן כבשי עצרת ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן הדם יזרק והבשר יאכל כו' והא בשחטן לאחר זמנן כשהקריב בעצרת כבשים אחרים נעשו אלו מותר ואי אזלי לנדבה א"כ הם עולות ואיך אמרינן דהדם יזרק והבשר יאכל ונראה מזה דמותר שלמי ציבור הם שלמי נדבה ונראה הטעם דזה דאמרינן דמותר ק"ק לנדבה הוא דוקא אם אין ראוין למינן כמו מותר חטאת ואשם שאין חטאת ואשם באין בנדבה ומש"ה אזיל לנדבת ציבור אבל דברים שראוין למינן לא אזיל לנדבת ציבור ומש"ה מותר עולה לעולה אע"ג דעולה ק"ק הם ולא אמרינן דאזיל לנדבת ציבור ומפני שראוין למינן היינו לעולת נדבת יחיד ומש"ה מותר זבחי שלמי ציבור הם שלמי נדבה ולא אזיל לנדבת ציבור שהן עולות ואע"ג דשלמי ציבור ושלמי נדבה לאו מין קרבן אחד לגמרי דזהו ק"ק וזהו קדשים קלים מ"מ כיון דשם שלמים עליהם חשיב מינן טפי ולא אזיל לעולה ובזה אתי שפיר מ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהל' פסה"מ הלכה ח' דמותר מנחת חוטא קרב מנחת נדבה [ולא מפרש כפשטא הא דאמרינן בפ' בתרא דמנחות דמנחת חוטא מותרה נדבה היינו נדבת ציבור וכמה שפי' רש"י ז"ל] ולא אזיל לנדבת ציבור משום כיון דהמותר ראוי לאותו המין היינו למנחה אינו נופל לנדבת ציבור שהוא עולה ואע"ג דמנחת חוטא ומנחת נדבה אינן שוין דזה טעון שמן ולבונה וזה אינו טעון מ"מ כיון דשם מנחה עליה אזיל למנחת נדבה ולא לנדבת ציבור ואע"ג דבריש מנחות אמרינן דמותר מנחת קנאות אזיל לנדבת ציבור י"ל דשאני מנחת סוטה שהיא באה מן השעורים ואין כיוצא בה מנחה נדבה לפיכך נופלת לנדבת ציבור ומותר נסכים דאמרינן דאזיל לנדבת ציבור ולא אמרינן דאזיל לנסכי נדבה צ"ל משום דנסכי נדבה ונסכי חובה מין קרבן אחר לגמרי הוא דהא לשמואל נסכי נדבה מזלפו ע"ג האישים (ואף למאן דפליג אדשמואל הוא רק משום דלא אפשר דמכבה] והרמב"ם ז"ל כתב דנסכי נדבה טעונין מלח משא"כ בנסכי חובה ואדרבה מסוגיא דמנחות ק"ד ע"א חזינן במותר של נסכי נדבה אם ראוים לנסכים אחרים של נדבה אין מותרן לנדבת ציבור ע"ש

ובמותר שקלים אמרינן בשקלים פ"ב משנה ה' דמותר שקלים חולין והיינו במפריש לכתחילה יותר משקל והתם (משנה ג'] פליגי בזה ב"ש וב"ה דלב"ש מותרן נדבה ולב"ה מותרן חולין ופי' שם המפרשים דמש"ה לב"ה מותרן חולין דהוי הקדש טעות כיון דא"צ ליותר משקל וב"ש לטעמייהו דס"ל הקדש טעות הקדש ע"ש מיהו באותן מותר שקלים שהקדושה חלתה היינו היכא שנעשו מותר אחר שנעשו שקלים מוכח מהירושלמי דמותרן נדבה דאמרינן שם הלכה ה' אמר ר"י עד דאנא תמן שמעית קל רב יהודה דשאל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה ואמרינן עוד שם בירושלמי הלכה ו' דמותר לחמו של נזיר ירקב ואמרינן שם. סברין למימר הוא מותר לחמו הוא מותר נסכיו אמר ר"י ב"ר ביבון אליבא דר"ח מותר נסכיו ק"ק אינון ויפלו לנדבה ואמרינן שם דשמואל ור"ח ור"א אמרו דבר אחד דאמר ר"י עד דאנא תמן שמעית קל ר"י דשאיל לשמואל הפריש שקלו ומת א"ל יפלו לנדבה כו' היינו כמו דס"ל לר"ח במותר נסכים כיון דק"ק הם יפלו לנדבה וס"ל דכללא הוא דכל מותר ק"ק נופלין לנדבה ה"נ ס"ל לשמואל במותר שקלים כיון דק"ק הם ג"כ נופלים לנדבה (כמו שפי' כל המפרשים ז"ל שם] ומוכח מזה דמותר שקלים היכא שחלתה עליהם הקדושה ואח"כ נעשו מותר נופלין לנדבה והנה יש לעיין מהא דאמרינן שם משנה א' ומייתינן לה בב"מ נ"ח ע"א בני העיר ששלחו שקליהם ונגנבו או שאבדו אם משנתרמה התרומה כו' ואם עד שלא נתרמה התרומה נשבעין לבני העיר ובני העיר שוקלין אחרים תחתיהם נמצאו או שהחזירום הגנבים אלו ואלו שקלים ואין עולין להם לשנה הבאה כו' ובירושלמי שם אמרינן תני רבי אומר הראשונים היו נופלין לתקלין חדתין ושניים נופלין לחקלין עתקין ובירושלמי שם איפלגו אלו הן הראשונים ואלו הן השניים ע"ש ורש"י ז"ל בב"מ שם כתב דהטעם דאלו ואלו שקלים משום דכיון דקדוש קדוש ע"ש ויש לעיין הא הכא הו"ל מותר שקלים שהרי הפריש שקלו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הראשון ובחטאת ואשם כה"ג מתכפר באיזה מהם שירצה והשני הוא מותר חטאת ואשם וא"כ ה"נ השני הוי מותר שקלים וא"כ היה לו ליפול לנדבה ואמאי נופל לתקלין עתקין ומצאתי להתי"ט שעמד בזה וכתב על הא דאלו ואלו שקלים ז"ל והרי הן דומין במקצת למפריש מעות לחטאת ונגנבו והפריש מעות אחרים תחתיהם דמשנה ג' פ"ד דתמורה דמביא מאלו ומאלו והמותר יפלו לנדבה דהכא א"ל מביא מאלו ומאלו דאין מביאין אלא ממעורב מכל שקלי ישראל הלכך עדיף לחלקן בין חדתין ועתיקין כו' עכ"ל ותי' נראה דחוק ועוד מה שדימה למפריש מעות לחטאתו כו' דמביא מאלו ומאלו נראה דל"ד דהכא עיקר החוב הוא שקלים א"כ מפריש שקלו ואבד כו' דומה למפריש חטאת ואבדה ולא מעות לחטאת והנה לפי מה שהוכחתי לעיל דבמותרות כל שאפשר להם ליפול לדבר שהן מעין הקדושה הראשונה אין נופלין לנדבה אתי שפיר דזה דאין שני השקלים יכולים ליפול לתקצין חדתין ואע"ג דאמרינן בשקלים שם משנה ד' דשקלים אין להם קצבה מה"ת ויכול לשקול יותר דכשעלו ישראל מן הגולה היו שוקלין דרכונות הוא רק משום דבעינן שיהא יד כלן שוה כדאמרינן שם א"כ זה שייך רק בתקלין חדתין שהן לקרבנות ציבור ובקרבנות ציבור בעינן שיהא יד כלן שוה וכיון דכל ישראל עתה אין נותנין אלא שקל אי אפשר לשום אדם לתת שם יותר משקל אבל לתקצין עתקין לא שייך זה א"כ המותר יכול ליפול לתקלין עתיקין כיון דאין להם קצבה מה"ת ואין נופלין לנדבה [והנה ביומא ס"ה ע"א מייתינן ההיא דבני העיר ששלחו