מקדש דוד חלק א קא

שותפין דאתרבו כל בעלי חוברין לסמיכה אם אחד יכול לסמוך והשאר א"י לסמוך אם מקריבין הקרבן כיון דעכ"פ איכא סמיכה בהאי קרבן או אפשר כיון דאין כל הסמיכה כדינה אין מקריבין לכתחילה]

ובזה אתי שפיר מ"ש תוס' קידושין נ"ה ע"ב ד"ה ודלמא אשם וז"ל וא"ת ויתנה באותן של שלמים דהא שוו במתנות ואי משום סמיכה דשלמים טעונין סמיכה ואשם אין טעון סמיכה הא סמיכה לא מעכבא עכ"ל ודברי התוס' מרפסן איגרי אטו באשם ליכא סמיכה והכא לא מיירי באשם מצורע כדמוכח מסוף דברי התוס' שם ומתוס' שאח"כ ע"ש] ועוד הא הכא בבהמה שנמצאת ליכא סמיכה כלל אף בשלמים דמי סומך עליהם ולפמ"ש אתי שפיר דהתוס' מקשים אף קודם תקנה שהיה המוצא מביא נסכים והיה סומך עליהם א"כ שפיר קאמרי דאם שלמים טעון סמיכה ואם אשם אינו טעון דזה שייך רק בשלמים דאיכא נסכים אבל באשם דליכא נסכים א"י לסמוך א"כ אי אפשר להתנות באשם משום סמיכה דאם שלמים טעון סמיכה ואם אשם אינו טעון סמיכה והקשו הא מ"מ סמיכה לא מעכבא

ד) עוד הקשה הלח"מ שם על הרמב"ם ז"ל שכתב בבהמה שנמצאת כו' דזה דאמרינן דמייתי תודה היינו שהשלמים עצמן הוא מתנה בתודה ומביא לחמה הא אין מביאין קדשים לבית הפסול דלא שוו בזמן אכילתם מיהו הסוגיא דקידושין אזיל למ"ד מביאין קדשים לבית הפסול אך הרמב"ם ז"ל פסק דאין מביאין קדשים לבית הפסול וא"כ איך כתב דמתנה שלמים בתודה ע"ש ונראה לענ"ד דהכא הכל מודים דמביאין קדשים לבית הפסול משום דלי"ל תקנתא ברעיה וכדאמרינן בזבחים ע"ו ע"א גבי נתערבו חתיכות בחתיכות יאכל כחמור שבהן ואע"ג דממעט באכילתן ומשום דלי"ל תקנתא ברטיה ע"ש וה"נ בבהמה שנמצאת אם תרעה הבהמה ותומם ותפדה אותה הבהמה ג"כ תהיה ספק תודה ספק שלמים ואין מרויחין כלום ע"י רעיה משא"כ בזבחים שנתערבו די"ל תקנתא ברעיה דממתינין עד שיוממו שניהם ואח"כ מייתי ב' בהמות ואומר התודה בכ"מ שהיא מחוללת על זו והשלמים על זו ואע"ג דבבהמה שנמצאת יכול אח"כ כשתומם לחוב בדמיה ולהביא ב' בהמות ולומר אם תודה היא זו היא חילופה ואם לאו תהא תודת נדבה ועל הבהמה השניה יתנה אם שלמים היא הרי היא פדיונה ואם לאו תהא שלמי נדבה זה לא מקרי י"ל תקנתא ברעיה דמי מחויב לחוב בדמיה וההיא דתודה שנתערבה בתמורתה אע"ג דהתם נמי ל"ל תקנתא ברעיה דאם תומם הפדיון ג"כ יהיה ספק ומ"מ אמרינן שם דאינו יכול להביא בהמה אחרת ולחם ולומר אם תודה היא הא לחמה והאי תהא שלמים ואם תמורה היא האי תהוי תודה משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול התם שאני דהתם זה שמביא קדשים לבית הפסול הוא על הבהמה האחרת שמביא עתה שמתנה עליה בשלמים ונעשית ספק תודה ספק שלמים ומש"ה אין מביאין אותה לבית הפסול משום תקנתא של בהמה אחרת אבל אותה בהמה עצמה מביאין לבית הפסול כיון דלי"ל תקנתא ברעיה ובסיפא גבי זכרים עולות שכתב הרמב"ם ז"ל דממתין עד שיומם ומביא ב' בהמות ואומר אם עולה הוא תהא מחוללת על זו ואם שלמים תהא מחוללת על השניה ומייתא עמה לחם שמא תודה היא ואע"ג דהתם ג"כ מביא לבית הפסול בהמה אחרת לא דמי להכא דהתם אם עולה הוא נמצא שזו הבהמה השניה אינה קדושה כלל מחמת פדיון ואז מקדיש הבהמה השניה לתודה וא"כ אם הבהמה שנמצאת עולה היא או תודה אינו מביא כלל לבית הפסול דאז הבהמה השניה היא תודה רק אם היא שלמים ונמצא שזו הבהמה השניה שמחלל עליה היא ג"כ שלמים ואז מביא אותה לבית הפסול דממעט באכילתה משום ספק תודה וא"כ זה שמביאה לבית הפסול הוא רק באופן אם הפדיון חל עליה וכיון דקדושתה הוא מחמת פדיון מאותה הבהמה שנמצאת דינה כאותה הבהמה עצמה דכיון דאי"ל תקנתא ברעיה מביאין אותה לבית הפסול] [ובההיא דתודה שנתערבה בתמורתה ומת אחת מהן דאמרינן שניה אי"ל תקנה משום לחם יש לעיין אמאי לא נימא שישחט אותה שלא לשמה דתודה שנשחטה שלא לשמה בעלמא ג"כ לא קדוש הלחם והדם יזרק והקרבן כשר דתודה משתנית לשלמים כדאמרינן במנחות מ"ו ע"א ואמאי לא יהא מותר לשחוט שלא לשמה משום תקנת הקרבן וכדאמרינן במנחות מ"ח גבי שחט ד' כבשים על ב' חלות דמושך שנים מהם וזורק דמן שלא לשמה דאם אי אתה אומר כן פסלת האחרונים דמותר לזרוק שלא לשמה כדי שלא להפסידן ע"ש ואמאי אמרינן הכא שהבהמה אי"ל תקנה]

ה) ובענין כל הזבחים שנתערבו דאמרינן במתני' ר"פ התערובת דאם נתערבו קדשים בקדשים מין בשאינו מינו דירעו ויקח בדמי היפה ממין זה כו' יש לעיין אי מיירי דוקא בנתערבו אחת באחת דליכא רוב אבל אי איכא רוב ממין אחד מין השני נתבטלו לפמ"ש התוס' זבחים ע"ז ע"ב ד"ה הא דזה דלרבנן אין עולין מבטלין זא"ז הוא דוקא בלח אבל יבש ביבש בטל כמו מין במינו לר"י ע"ש ואע"ג דבע"ח אינם בטלים זה רק מדרבנן אבל מדאורייתא כיון דבטל איך אפשר להקריב אח"כ ע"י פדיון אך בש"ס וכן ברמב"ם לא מצינו חילוק זה דמיירי דוקא בנתערבו אחת באחת ואפשר דעל הפדיון הוי כמו הוכר האיסור כיון דפודה אותו בכ"מ שהוא

ובההיא דזבחים ע"ה ע"א דקרבן ציבור שנתערב בקרבן ציבור נותן ד' מתנות כו' י"ל עוד לעיין הא קי"ל קרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן א"כ מה שייך בזה תערובת בנתערבו חיים וצ"ע [ובההיא דפר ושעיר של יוה"כ שנאבדו והפריש אחרים תחתיהם וכן שעירי עכו"ם שנאבדו דלר"י כולן ימותו ולר"ש ירעו ג"כ קשה אמאי לא נימא התם סכין מושכתן ויקרבו לקרבן אחר ולמה ירעו ולר"י למה ימותו מיהו מפר ושעיר של יוה"כ ליכא קושיא כלל דפר קרבן יחיד הוא והשעיר אע"ג דקרבן ציבור הוא מ"מ לא שייך בו סכין מושכתו דצריך הגרלה והגורל קובעו לשעיר הנעשה בפנים אך משעירי עכו"ם יש לעיין אמאי לא נימא סכין מושכתן אך נראה דהתם ג"כ לא שייך סכין מושכתן דר"י דס"ל הכא ימותו לטעמיה אזיל דס"ל לפי מה דמסקינן במנחות נ"ב דשעירי עכו"ם מתחילה מגבין להם א"כ כיון דהגיבוי הוא רק לזה הקרבן אי אפשר לשנותו לקרבן אחר וגם לר"ש דס"ל דבאין מתרומת הלשכה והכא ס"ל דירעו ג"כ לא קשה דר"ש לטעמיה דס"ל במנחות צ"ב דשעירי עכו"ם טעונים סמיכה א"כ לא שייך סכין מושכתן שהרי קודם השחיטה בשעת הסמיכה כבר צריך להיות עליהם שם הקרבן ודוק]: סימן יט מותרות

גרסינן בשקלים פ"ב משנה ה' מותר שקלים חולין מותר עשירית האיפה מותר קיני זבין קיני זבות קיני יולדות וחטאות ואשמות מותריהן נדבה זה הכלל