מפעלות אלוקים צז

בענינים מתהפכים כי מחוייב הוא שיהיה שם תואר מה מתחלף בעת הבריאה למה: שהיה קודם חליה וימשך שיהיה המחייב המנוסה הפך המחייב התנועה בהכרח. וכאשר נמצאת התנועה בבריתי כבר סולקה סבת המנוחה וסלוקה בהכרח שנוי או נמשך לשנוי כמו שיאמר ארסטו ואם לא היה השנוי ההוא בחמר כפי טבעו יתחייב שיהיה בפועל אלא שזה כלו הם מדמיונות האיש החכם הזה אשר דרכיו עקשים ונלוזים במעגלותם

הפרק הג' בתשובת חכמי הנצרים וגם חכמי הישמעלים המסכימים עמהם בתשובת הטענות האלה ובטולם. וטומאש חכם מחכמי הנכרים וגדול מגדוליהם כתב בתשובת הטענו' האלה שפעולת האלוה ב"ה הוא עצמו והשכלתו ושלא יחוייב מהיות פעילתו נצחית שיהיה הפעול ממנה שהוא העולם נצחי גם כן לפי שהוא ית' פועל ברצון המצאת הדברים לא שיהיה פעל ממוצע בין פעל רצונו לפעול כמו שיש בין רצוננו לפעול שנפעיל כי השכלתו ורצונו הוא פעל עשייתו ולפי שהפועל ימשך מהשכל והרצון כפי הגבלת השכל וצווי הרצון ובשכל תוגבל עשיית הדבר ומלאכתו וכל תנאיו יתחייב שממנו יוגבל גם כן זמן המצאו כי המלאכה אשר בנפש האומן לא בלבד תיחד מעשה הדבר אבל גם כן זמן היותו כענין הרופא שמסדר התרופה המריקה לחולה וזמן לקיחתה גם כן ובהיות רצונו ועצמו מחייב המצא הפעול ימשך א"כ המחדש הפעול מרצון קדום מבלי שיחודש בזה פעל עשייתו כלל כי אין מי שימנע שבהיות פעל עשייתו קדום שהוא עצמו ורצונו יהיו מעשיו לא קדומי' אבל שנמצאו כאשר גזרה חכמתו מקדם כי רצונו אשר גזר היות זה הדבר הוא אשר גזר היותו כאשר היה גם כי אין לבקש יתרון לעת האחת על עתה אחרת קודם בריאת העולם כיון שקודם הבריאה לא היה עתה זולת עתה ולא מדה ולא המשכות זמני כלל ולא קודם ולא מתאחר. ולכן אין להעריך הבריאה הכוללת לעתות מתחלפות באופן שתהיה יותר ראויה בעת אחת מבעת אחרת ולא ישאל אדם למה נברא העולם בעת ההיא ולא קודם ולא אחרי כן כמו שלא ישאל למה היה העולם במקום שהוא בו ולא במקום אחר זולתו מקום ולא רקות. זהו כלל דעת החכם הזה. ואתה תמצא שרש תשובתו שהוא הנחת רצון קדום באל ית' לקוח מדברי אבוחמד בשאלה הראשונה מספר ההפלה בדברו כנגד הפילוסופים וז"ל למה תרחיקו ותכחישו מאמר מי שאמר שהעולם נתחדש ברצון קדום שגזר מציאותו בעת שנמצא בו ושהלך ההעדר עד העת שהלך והתחיל המציאות מן העת שהתחיל ושמציאותו לא היה נרצה מקודם ולכן לא נתחדש קודם. ואולם בעתו אשר נתחדש בו היה נמצא ברצון הקדום ולכן חודש אז. ומה הוא המונע מזאת האמונה ומהו המבטל אותה ע"כ. האמנם ערב החכם טומאש עם זה מה שזכר הרב המורה מענין הרצון האלדי שהוא הוא עצמותו ובלתי מחודש ולא משתנה עם היותו מחייב חדוש הדבר הנרצה בעת זולת עת כפי רצונו. והדעת הזה כלו כבר יתחייבו לו גם כן ספקות עצומים. מהם שאיך יצוייר רצון קדום ויהיה הנרצה ממנו מחודש כי הוא באמת דבר סותר את נפשו כי רצון הפועל הזה קודם חדוש הפעול הוא לשיתחדש הפועל בעת מה ואחר שהתחדש כבר נפסק אותו הרצון המחדש. ואם כן לא היה זה הרצון נצחי ובלתי משתנה אבל משתנה וכלה אחר חדוש הנרצה ממנו ועוד שכבר יוסי נשאל לו ולמה היה אותו הרצון הקדום מחייב מציאות הפעול בעת מה זולת עת ומה הדבר אשר חייב זה בפעל אותו הרצון. האם נאמר שהוא מחוייב מעצמו יתברך זה אי אפשר כי המחוייב מעצמו א"א שיצטרף ויתלה בעת מוגבל מהעתים והוא יותר ראוי שיהיה