מפעלות אלוקים צו

העדר גמור ואין בהעדר לא נושא ולא כלים לא עתות ולא חלוף זמנים ישאר אם כן שנעשה השנוי והחדוש ההוא בחק הפועל והוא שקר. גם ענין הנימוס שבו יתברך יאמר החולק שאין הפרש בין שיהיה הנימוס קנוי מהנמצאים בין שיהיו הנמצאים קנויים מן הנימוס כי הנה איך שיהיה יתחייב שיהיה הנימוס דומה ומסכים למציאות או המציאות דומה אליו אחרי ששניהם עלה ועלול וכמו שלא ימצא עלה במה היא עלה כי אם בהמצא העלול ממנה כן אין ראוי לומר שימצא נימוס הנמצאות וסדרם בו יתברך המשך זמן בב"ת אם לא היה במציאו' טופסו בדמותו בצלמו ומפני זה כלו היתה תשובת הרב המורה בלתי מספקת על הטענות האלקיות האלה: והר"לבג במעט שהחזיק בדרך הרב המורה בתשובות הטענות האלקיות האלה והוסיף על דבריו שאם היתה בריאת העולם והויתו לתועלתו יתברך היה מקום לאלה הטענות. אבל אחרי שהתבאר היותה על צד החפיצה וההטבה יהיה זה מיוחד לרצונו בלבד ולא ימשך ממנו שנוי ולא חדוש צירוף בעצמותו. כי הנה פעולת הסבה הראשונה המיוחדת לו היא תמידית מבלי שנוי והיא השגת עצמותה אמנם הבריאה היתה הטבה וחנינה ואין בזה שנוי ולא צרוף בעצמותו יתברך כי אם במחשבתנו. וכן כאשר הנחנוהו מניע הגלגל אחרי שהיתה הנעתו רצונית לבד לא יתחייב מזה הצירוף שנוי יחסי. ועוד השתדל החכם לבאר שכבר חייבה ההתחלה החמרית שכפי דעתו קדמה לעולם שתהיה התחלה זמנית למציאות הטוב בה לפי שלא היה אפשר שימצא תמידי מפני טבע החסרון שהיה בהתחלה החמרית ההיא ושזה הוא אשר חייב שיהיה העולם מחודש גם שלא יתכן לשאול למה לא חדשו קודם זה לפי שבאיזה עת שהיתה בריאתו תפול השאלה ולמה לא היה קודם זהו דעתו: וכמה מהדברי' האריך בזה ומבואר אצלי שגם תשובתו זאת בלתי מספק לפי שעם היות הבריאה על צד ההטבה והחנינה הנה לא תחדל השאלה ולמה נמנע מהיטיב זמן בב"ת והתעורר אחר כך להיטיב והיה אם כן מונע הטוב זמנים אין תכלית להם והוא בלתי ראוי כי הטוב בעצמו ראוי שיהיה מיטיב תמיד ואם היה זה כפי הרצון והיה הרצון אפשר ובענין האפשר שתי הקצוות שוות ר"ל שיהיה ושלא יהיה מי הכריע המציאות על ההעדר בעת ההיא שהיה. זה באמת אי אפשר שיהיה מבלתי סבה מכרחת שנתחדשה אם בעצמות הפועל או המתפעל אם ישנו לא במחשבה בלבד ואיך לא ראה החכם דברי אבוחמד על זה בשם הפילוסופים שכתב במאמר הראשון מהאלקיות. ומאמר האומר שהוא יפעל לא לתועלתו אבל לתועלת זולתו טעות הוא כי יאמר החולק והגעת התועלת לזולתו היה אם כן בחקו יותר ראוי מלא הגעתו. והוא אם כן הועיל לעצמו בהועילו לזולתו והיה א"כ חסר. ואם לא היה לו תועלת בהועילו לזולתו שבה השאלה ולמה אם כן הועיל כי כל פועל בכונה הוא חסר והכונה משלמת אותו הנה א"כ הבריאה וצירוף ההנעה בהיותה בעת זולת עת יחייב בהכרח חדוש שנוי בפועל ובמניע ההוא. ואמנם מה שטען מפאת ההתחלה החמרית הקדומה לדעתו בבריאת העולם כבר ביארתי שמציאותה שקר וגם לדעתו הנפסד ההוא מי יתן ואדע ומה היה טבע אותו חמר אשר חייב עמידתו מבלי צורה זמן בב"ת ושאחר כן קבלה. ואם מפני חסרונו לא יכול לעמוד תמיד בענין המציאות בשלמות יתחייב שיהיה הוה נפסד פעמים אין תכלית להם לא שיעמוד זמן בב"ת מבלתי צורה ויקבלה פעם אחת ויתמיד בה לנצח נצחים כדברי החכם הזה וידוע שהמנוחה אשר היתה קודם הבריאה לחמר ההוא היא הפך התנועה בהויתו וההפכי' אמנם ימצאו מפועלים הפכיים או הם