מפעלות אלוקים צג

לקחת מעט צרי להחיות את נפשו ויקח במקומו גם בלא דעת חמת תנינים וראש פתנים אמנם ההולך בתורת יי' מאמין חדוש עולמו לא מדבר כפי הרצון האלקי וכחו הבב"ת על שחל ופתן הטענות הפילוסופיו' ידרוך ירמוס כפיר ותנין מהבטולים שהתחייבו לשאר הדעות האומרי' בהוית העולם מחמר קדום כי היה דבר יי' ואמתת אמונת תורתו רפאות תעלה וצרי כולל למכת ונשיכת הנחש הקדמוני והיה כל הנשוך וראה אותו וחי: המאמר הששי בזכרון הטענות אשר עשו בעלי הקדמות לבטל דעת החדוש מפאת הפועל ותשובות החכמים עליהם ובטול תשובותיהם ויש בו ארבעה פרקים

הפרק הא' בזכרון אותן הטענות הנה כת ארסטו תלמידיו ושותי מימיו לקחו להם דרך לבטל דעת החדוש לא מפאת הבריאה ולא מפאת הנבראי' המחודשי' חמר זמן או תנועה או גרם שמימיי כי אם מפאת הבורא והמחדש יתברך וכתב הר"לבג שארסטו לא עשה הטענות האלה מפני שהיו לקוחות מהחכמה האלקית שלא בא עליהן מופת ואיך יעשה ארסטו מהם התחלת מופת ואין הדבר כמו שחשבו כי הנה ארסטו יזכור בדרוש הזה לסיוע דעתו דברים חלושים מאד כדברי הכלדיי' שזכר בספר השמי' והעולם ומאמרי ההמון שהיה האלוה בשמים ושאר הדברי' הפרסומי' אשר זכר שהם חלושים כל כך שאני הסתרתי פני מהם ולא השיבותי עליהם דבר. ואיך לא יעשה הטענות האלקיות האלה שהן הרחקות עצומות וספקות חזקים מאד כנגד דעת החדוש המוחלט ובפרט בהיותן לקותות מהקדמות מפורסמות ומספיקות מאד ושיש מי שחשב שהן מושכלות ראשונות או קרוב אליהן אבל הענין הוא שכמו שספרתי לך שארסטו בטענותיו היה חולק על קדמוני הפילוסופי' והחוזים בכוכבי' האומרי' בהיות העולם מדבר קדום בדרך התהוות טבעי ולכן לא יפול עליהם הטענות האלקיות האלה ומפני זה לא זכרם. אמנם כת תלמידיו האחרונים שידעו והבינו דעת התורה בהמצא חדוש מהקדמון יתברך על צד הרצון והרגישו שהטענות הטבעיות שעשה ארסטו לא היה בהן כח לבטל דעת החדוש המוחלט כפי הרצון האלק. שתגזרהו התורה. לקחו להם דרך לבטלו מפאת הפועל והבורא ועשו טענותיה' לקוחות מענין האלקות כמו שיתבאר לבטל ענין ההויה הראשונה הכוללת שזכרה התורה ושאין ראוי שתיוחס לפעל האל גם שכבר ימצא בדברי ארסטו קצת הערות שהן סמך לרוב אלו הטענות ממה שהקשה כנגד אנכסגרוס ואבן דקליס מדוע היתה ההויה בעת זולת עת כל שכן בהיות ההעדר מתמיד זמן בב"ת לדעת אנכסגרוס וכמו שיתבאר וגם מדברי ארסטו אשר זכרתי למעלה בטענה השלישית אשר מפאת התנועה והנה הטענות אשר עשו מצד הפועל עם היות שהרב המורה זכרן בקצור כאשר נעיין בהם נמצאם חמש האחת היא מה שזכר. אבוחמד בשם הפילוסופים במחמר הראשון מאלקיות אמר כל מה שלא היה פועל שב פועל אי אפשר שיהיה מבלתי ענין או תנאי או טבע או רצון או כונה או יכולת נתחדש בפועל ההוא לפי שאם היו עניני הראשון כמו שהיו ולא נתחדש ענין מעצמותו ולא מחוץ מעצמותו עד עתה לא יהיה מציאות הפעל הראשון יותר ראוי מההעדר אבל היה ההעדר קיים והענינים כמו שהיו קודם בהעדר לפי שלא נתחדש מכריע למציאו' ועתה שנמצא ראוי שתהי' סבתו מציאות המכריע כי אם לא היה מתחדש מכריע היה קיים ההעדר בהכרח ובשאלה הראשונה מספר ההפלה חזק עוד בשם הפילוסופים הטענה הזאת באמרו שכמו שהוא מן השקר