מפעלות אלוקים צב

טבעי בהויות החלקיות ולכן בהתחלת המאמר השמיני מהשמע זכר ארסטו שם בביאור הדעות אשר יחלוק עליהם ואמר שהם שנים דעת אנכסגורש שאמר שהיו הדברים נחים זמן אין תכלית לו עוד התחילו בתנועה ודעת אבן דקליס שכל הנמצאות ינוחו פעם ויתנועעו פעם ומזה הכת היה אפלטון אם לא שיחשוב שיתהוה הכדור עם כל מה שבתוכו כמו שבארתי למעלה הנה אם כן עמהם ומזה הכת היו בעלי הסבוב היה חולק לא זולת זה ולחלוק עליהם עשה טענותיו מפאת החמר הראשון והתנועה והעתה ויכנה אותם על אותה ההקדמה המקובלת אצלם שלא יתהוה דבר מלא דבר ועמהם היו באמת טענותיו חזקות כראי מוצק ולכן התחזק והתאמץ בהם. אמנם הטענות אשר עשה מפאת הגרם השמימיי כבר הודעתיך שלא כיון בהם כי אם לבטל אותם שלשה דעות שזכר בהוית השמי' שכלם השתתפו בהיותם מתהוים מדבר ובדרך טבעי. ומזה הצד לא היו טענותיו אלה מערכה על הדרוש כי הוא לא חקר ולא עשה טענה כנגד בעלי התורה המאמינים בריאת שמים וארץ לא מדבר ברצון הסבה הראשונה יתברך ולכן לא תמצא בשום מקום מספריו זכרון הדעת התורני הזה כמו שזכר דעות הפילוסופים הקדמונים בענין החדוש שהיה חולק עליהם להיותם בעלי חקירה כמוהו והוא היה מתפלסף וטוען שהם טעו בהתפלספותם. ולכן יחד ארסטו בדרוש הזה בחכמת הטבע ועשה טענותיו לקוחות מן החוש מההויה הטבעית לפי שבעלי ריבו היו חומרים שנתחדש העולם בדדך טבעי ואם היה דעתו לבטל דעת התורה לא היה דרושו זה מהחכמה הטבעית כי אם מהפילוסופיא הראשונה כי אין כח בהקדמות הטבעיו' לחלוק בהם. על מה שהוא למעלה מן הטבע ולכן כתב אבן רשד בפירושו למאמר השמיני מהשמע וז"ל וכאשר הבינות זה הנה כבר הבינות שקרות מה שיאמרו אותו המדברים החדשים מאנשי אומתנו כאשר הראשון קדמון ושאר הנמצאים לנבראים ומתחדשי'. וחלקו על החכמי' שאמרו שהתנועה אשר היא ממניע קדמון היא נצחית בהכרח. ובהפלת ההפלה כתב גם כן שבזמן הישמעאלים נתחדש המחלוקת בין המשאים כת ארסטו והמדברים האומרים שנתחדש העולם מלא דבר ושלא היה התהוותו בדרך טבעי כי אם ברצון הפועל הראשון וכן בדרושיו הטבעיי' ייחס הדעת הזה מהחדוש הרצוני המוחלט אל המדברים אנשי דורו ומחוזו. וכל זה ממה שיורה שלא שער ארסטו בדעת התורני ולא סדר נגדו טענותיו ויש מחכמי הנצרים האומרים שארסטו בסוף ימיו ראה תורת משה וכאשר ראה בתחלתה בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ אמר טוב דבר משה אם הביא עניו ראיה. וגם מדבריו אלה אם אמת היה שאמרם יראה שלא בעל דעת התורה בטענותיו אבל אמר שהיה מאמר משה טוב ונאות ר"ל נצול מספקותיו אם יביא עליו מופת מועיל מאד שאין דרך להנצל מטענות ארסטו אשר עשה בקיום דעת הקדמות כנגד החדוש אלא בהניחנו שהיה החדוש החלטי לא מדבר כמו שנאמינהו אנחנו בעלי תורת משה כי בזה יפלו טענותיו כלן דומו ולא יוכלו קום. ולא יהיו אצלנו טענו' ארסטו לפוקה ולמכשול והר"לבג אשר חשב להנצל מספקות ארסטו שעשה כנגד החדוש. באמדו שנברא ונתחדש העולם מחמר קדום. היה בלי ספק הנס מקול הפחת ויפול אל הפח כי הנה עם הנחתו המושחתת ההיא התחייבו לו באמת רוב הטענות אשר עשה ארסטו כנגד החדוש. והצטרך הר"לבג להקדמות והתחכמיות רבות ומעשה חדודין ותשובות משובשות להתנצל מהם ולא יכול לו וקרה לו כמו שיקרה לאיש הירא ורך הלבב מדבר באופל יהלוך אל בית הרוקח