מפעלות אלוקים פט

העומד אינה נמצאת בפעל כי אם היתה בפעל מתחלקת כי הנקודה הבלתי מתחלקת תמיד הוא בכח ועם כל זה נניח אותה התחלה בקו מבלי שתחלק הקודם והמתאחר ולמה לא תהיה כן העתה. והנה האחד המספרי עם שאינו בעל מצב וימצא ממנו התחלה מבלי שיהיה תכלית ומה המונע שתהיה כן העתה בזמן כי הנה בתנועות החלקיות שהן קוים נמשכים ולא עומדים יש עתה שהיא התחלה ולא תכלית שאם לא היה כן היתה כל תנועה נצחית וזה בטל כ"ש שהעתה מציאותה בנפש כמו שאמרתי בזמן ולכן היה עצמותה כעצמותו בהשערה שכלית לא נמצאת בפעל ומה המונע שלא תשער הנפש התחלת הזמן ועתה ראשונה בו האם מפני שלא וכולהו הדמיון נגזור עליו שהוא כוזב וכמה יש מהדברים שהדמיון לא יכילם. והמופת השכלי ואמתם כמו שהתבאר למעלה הנה א"כ אין בטול כפי המשפט השכלי שהיתה עתה ראשונה בבריאת העולם הוא היתה התחלת זמן ואולי שלזה ג"כ רמזה תורה במאמר בראשית ברא אלקים שהעתה היא היתה ראשית והתחלה לכל הזמן ולא היה סוף כלל ואמנם הטענות שעשו מפאת הגרם השמימיי מבואר נגלה שגם הנה בנויות על ההקדמה שקבלו שלא יתהוה דבר, כי אם מדבר ולכן אמרו שכל דבר יתהוה מהפכו ויפסד אל הפך ווכבר ביארתי שאין ההקדמה הזאת מחוייבת ולא הכרחית ואתה תראה בראשון מספר השמים והעולם שכתב ארסטו וז"ל כל הראשונים כבר הסכימו שהשמים הוים והביא שלש דעות בהוית השמים הדעת הא' שהם הוים אבל שאינם נפסדים כי ישארו נצחיים תמיד ואמר דעת אפלטון וכבר ביארתי ענינו במ"ב והוא יחלוק עליו מפאת הדברים אשר מהם התהוו השמים כי תמיד יחלוק שם עם אפלטון על פי הנחותיו שנתהוו השמים מחמר קדום ושהיה החמר ההוא קודם הבריאה מתנועע תנועה מבולבלת בלתי מסודרת ובעת הבריאה קבלה הסדר והדעת השני הוא: שהתהוו השמים והופסדו פעמים רבות וארסטו יחלוק עליהם שא"כ לא תהיה הויתם בהשתנות מצורה לצורה כי אם מענין לענין והחמר והצורה קיימים בטבע אחד כאמרנו שהאדם ישתנה מהבחרות אל הישישות כי אלה היו רואים שהיו היסודות חמר לשמים והיו מתקבצים לעתים ונפרדי' לעתים וזאת היתה אצלם הויתם והפסדם ולכן יקשה עליהם מהנחותיהם והדעת הג' שהשמים נתהוו פעם אחת אחר כך יפסדו ולא ישובו עוד להתהוות והוא חולק עליהם ג"כ לפי שהדבר אשר ממנו התהוו יתחייב שיהיה קודם אליהם ושיהיה אפשר שיתהוה ממנו העולם ולכן אם יפסד א"א שיהיה, הפסדו כי אם אל הדברים שנתהוה מהם, ויהיה א"כ אפשר שישוב להתהוות פעם אחרת הנך רואה בעיניך שכל הטענות שעשה. ארסטו לשלא יתהוה הגרם השמימיי היו על יסוד מונח שנתהוה מדב' ולכן אמר שם בתחלת חקירתו בזה הלשון נרצה עתה לחקור ג"כ אם השמים הם מתהוים מדבר או הם בלתי מתהוים מדבר כי היה כל דרושו אם הם מתהוי' מדבר כדברי הקדמוני' לא אם היו מתהוים בהחלט מלא דבר כדברי התורני כי הנה בעלי החדוש יאמרו שלא נתהוה הגרם השמימיי מדבר כי אם: אחר ההעדר ולכן לא נתהוו מהפכים כדרך ההויה החלקות שהוא מן ההפך אל ההפך וכן לא יפסדו אל ההפכים אם היה שיפסדו כי אם שישובו אל ההעדר המוחלט. ומה נאה מאמר הרב המורה שאינו רחוק אצלו מאמר האומר שנתהוו השמים קודם הארץ או הארץ קודם השמים או השמים מבלי הכוכבים או מין בעלי חיים מבלי מין אחר שזה כנו היה אפשרי בשעת הבריאה לפי שהיה הכל כפי הרצון האלקי הפשוט הנה א"כ בהניחנו חדוש מוחלט בשמים עלא דבר יפלו הטענות שעשה ארסטו על קיומו