מפעלות אלוקים פח

הוא מפעל הנפש והכח המשער הנה אם וכן מאמר הפילוסוף שאם היה הזמן מתחדש היה מתחדש בזמן הוא מאמר בטל ואם הטענ' השני' גם היא כשתעויין תמצא נבנית ומיוסדת על אותה ההקדמה שקבלו שכל דבר יתהוה בזמן ולכן אמרו שהזמן יקדם לכל זמן מתהוה מפני לשון קודם ומאוחר שנאמר עליו והוא באמת טענה חלושה מאד כי בעלי החדוש יאמרו שלא ירצו באמרם שהזמן קודם היותו היה נעדר. שבהעדר היה קדימה שהוא מהבדלי הזמן או מלת אחר אחרי הפסדו אבל ענין התיבות האלה שלא היה שום חלק מהזמן נמצא כשהתחיל הזמן להיות ואין אתנו בלשוננו מלה או תיבה אחרת נוכל לרמוז בה זמן כי אם במלת קודם. וכן באמרנו שאחר הפסד העולם לא יהיה זמן אין הכונה בתיבה אחר המתאחר שהוא מהבדלי הזמן אבל ענינו שלא יהיה שום חלק מהזמן נמצא כשיפסד וכמה מהדברי' אין לבעלי הלשון שם עליהם וישתמשו בהם החכמים בשמות מושאלים על צד קצת דמיון ואתה תמצא שכיוצא בזה יאמר הפילוסוף כשביאר שהעול' בעל תכלית ושעור ושאין חוץ לעולם לא רקות ולא מלוי ואין שם מקום והוא מבואר שתיבת חוץ מורה על המקום כמו שתורה עליו מלת תוך ומלת שם מורה ג"כ על המקום האם יתחייב מזה שיהיה חוץ לעולם מקומות יאמר עליהם תיבות חוץ ושם הלא אמר הפילוסוף שלא יתחייב מהתיבות ההם היות חוץ לשמים מקום או מרחקים מה כי הנה הכונה כלה יתחייב מהתיבות ההם היות חוץ לשמים מקום או מרחקים מה כי הנה הכונה כנה היא שאין מקום כלל כי אם בשמים ובתוכם ואין לנו תיבות אחרות בלשון לבאר זה בהם כן נאמר אנחנו בעלי החדוש שאמרנו קודם שנברא העולם או אחרי הפסד העול' לא יורו מלת קודם ואחור על זמן כלל כי אם על שלילתו והעדרו קודם הבריאה ואחר ההפסד ולזה כיון הרב המורה באמרו בפי"ג ח"ב וזה אשר יאמר שהיה הבורא קודם שנברא העולם שתורה מלת היה על זמן וכן כל מה שיעלה בשכל מהמשך מציאות קודם בריאת העולם המשך אין תכלית לו כל זה שעור זמן או דמיון זמן לא אמתת זמן וכו' ואמנם הטענות אשר מצד העתה מבואר ג"כ שאינן מחוייבות לפי שהאומר בחדוש העולם יאמר שהעתה הראשונה בבריאה היתה התחלת הזמן ולא היתה תכלית זמן עובר ושלא היתה העתה ההיא חולקת הקודם והמתאחר כי הנה העתה יאמרו שיש לה שני צדדין האחד הוא חלוקת הקודם והמתאחר וזה ענין עתה שתשוער ותנוח בהמשכות הזמן. והשני הגבלת החלק הרמוז אליו וכן היה ענין העתה הראשונה מהזמן ולמה יקשה זה אצל הפילוסוף והנה הוא למדנו שענין העתה בזמן הוא כענין הנקודה בקו וכענין האחד במספר שכל אחד מהם מדביק העבר עם העתיד וכבר יושם בקו נקודה שתהיה התחלה ולא סוף וזה בקו הנח העומד לא הקו הנמשך והולך לו וימצא גם כן אחר שיהיה התחלה במספר ולמה לא יהיה כן בזמן שבתחלת היותו היתה שם עתה ראשית כל זמן העתיד מבלי שיהיה תכלית העובר. וכבר נדחק אבן רשד בספר הפלת ההפלה על זה וכתב להקיש ענין העתה לענין הנקודה ושהוא מקום הטעאה לפי שהנקודה היא בעלת מצב והיא בפעל והעתה אינה כן כי היא בכח לא בפעל ואיך תהיה התחלה ולא תכלית אבל תשובת דבריו מבוארת היא כי הנה ארסטו עשה ההקשה הזאת מהעתה בזמן אל הנקודה בקו ובתנועה בכמה ממופתיו ואינה א"כ הטעאה כי אם משפט צודק ואיך לא נעשה אותו אנחנו נגדו ג"כ ואמנם היות העתה בכח לא יחייב היותה חולקת הקודם והמתאחר כי טבע הזמן כן חייב שלא תמצא העתה בפעל עם מה שהיא לו התחלה. גם כי הנקודה בקו