מפעלות אלוקים פז

אם הוא מחודש או קדמון ושיתחייב היות בהכרח קודם כל תנועה תנועה אחרת ומי שיהיה דרכו שיתנועע יקדם בזמן לתנועתו לפי שהטענה הזאת כלה נבנית על אותו יסוד רעוע שכל דבר יתהוה מדבר ולא יתהוה מלא דבר וכבר ביארתי שזה לא יצדק בחק ההויה הראשונה הכוללת כי הנה כשנברא הגרם השמימיי נבראת עמו תנועתו וכן שאר הנמצאים ולא קדם לא כח ולא אפשרו' כמו שיקדמו בהויה אשר בטבע כי הנה הכח והפעל נבראו עם הדברים בהויתם הראשונה ושם ההויה יאמר על הבריא' הראשונה המוחלטת ועל ההויות החלקיות אשר בדרך הטבע בשתוף השם הגמור לפי שבהויה הטבעיות קודם בזמן האפשרות והכח אל הפעל והיא תכלית השנוי ותעלה אל מתנועע בתנועת ההעתק. ואין דבר מזה בהויה הראשונה הכוללת שלא היתה בתנועה ולא קדמה בה שנוי ותנועה אחרת והתנועה ואפשרו' התנועה במתנועע נמצאו יחד עמו בהתנועתו וכן נאמר בהפסד שיפסד יחד המורכב עם האפשרות הפסדו ואמנם האפשרות שקדם אליה לא היה נשוא בחמר כי אם ביכולת הפועל יתברך וכמו שביארתי במ"ד: אמנם הטענות אשר מפאת הזמן אם הראשונה כבר יראה שהפילוסוף עצמו הרגיש בחולשת גזרתו שאמר שאם היה הזמן היה הוה הוה בזמן ולזה נעזר בהסכמת הקדמוני' שכל הוה הוה בזמן. והנה המאמר ההוא אי אפשר שיובן החלטי וכולל לפי שהפילוסוף עצמו אומר שההוה הוא הוה בחול הצורה עליו והוא בתכלית ההשתנות הקודם להויתו והנפסד הוא נפסד בהפסד הצורה ממנו שהוא בתכלי' שנוייו והנה חול הצור' במורכב והפסד' ממנו התבאר בספר השמע שהוא בזולת זמן וגם התחלת כל שנוי יהיה בזולת זמן כי אין בין השנוי ההוא ומה שממנו השנוי בהויה או בין השנוי ההוא ומה שאליו נוי ההוא בהפסד אמצעי כלל הרי לך מבואר שעיקר ההויה או ההפסד ותכליתו וכן תחלתו וסופו נעשה בזולת זמן הן אמת שכבר יקדמו בהויה ובהפסד הטבעי השתנות המתהוה בשצרות זה אחר זה מעט מעט וההשתניות ההם להוחח בקדימה ואיחור ישוער בהם הזמן לא הדברים המתחדשי' פתאם שאין בהם שעור קדימה ואיחור ולא חלק אחר חלק כי אין ספק שלא ישוער בהם זמן כלל כיון שהזמן אינו כי אם מספר התנועה בקודם ובמתאחר ולכן מה שאינו בתנועה ואין בו קודם ולא מתאחר אינו בזמן והנה הבריאה הראשונה הכוללת כפי מה שהניחוה בעלי החדוש לא היתה בתנועה ולא קדם אליה השתנות ולא היתה תכלית שנוי אבל פתאם בלי זמן נמצאו הדברים ומפני זה כשנאמר שהזמן נתהוה ונברא לא יתחייב שיהיה הוויתו בזמן כי אם פתע פתאם ובזולת זמן כ"ש שהדברים האלה כלם דברי הבל הם ר"ל לשנשאל אל הויותו אם היתה בזמן או בעתה אבל היא השערה שכלית שתעשה הנפש בתנועה בהבדילו חלקיה בקדימה ואיחור והוא בענין המספר שהוא ג"כ מפעל הנפש ואינו חוץ לנפש ולכן לא יפול בהויות הזמן ולא המספר שתהיה בזמן כאלו תאמר שהתהוה בזאת השעה בשעה אחרת ושיהיה הזמן שנתהוה בו זולת זמן ההוה וימצאו זמנים רבים יחד בדבר אחד וכלו שקר אבל הדברים הנבראים והמתהוים הם הנמצאים עצמים ומקרים בעצמם חוץ לנפש מציאות גמור והזמן והמספר הן השערות שתעשה בהם הנפש ולכן בבריאת הדברים עצמם נברא הזמן והמספר המשיג להם לא שתהי' לזמן ולמספר בריאה בפני עצמה ומה שאמר הרב המורה שהזמן גם כן מכלל הנבראים אין הכונה שהוא נברא נמצא בפני עצמו כי הרב עצמו יבאר שהוא מקרה דבק במקרה אחרי שהוא התנועה ויש הבדל רב בין מקר' למקרה שמקר' התנוע' הוא מפעל הגשם המתנועע ומקרה הזמן