מפעלות אלוקים פו

הסבה יותר נגלה ממציאות המסובב כאלו תאמר שהיה שם אש מוחש נגלה ולא היה עשן נראה או יתבאר מציאו' המסובב הנעלם במציאות הסבה הנגלית והוא מופת סבה אשר יקראהו ארסטו מופת בהחלט ונאמר אם יש כאן אש יש כאן עשן אבל יש כאן אש נגלה אם כן יש עשן. אמנם כשיקרה היות מציאות המסובב יותר נגלה ונודע ממציאות הסבה אז יודע הסבה במסובב והוא מופת ראיה כאלו תאמר שיש כאן עשן מוחש ולא ראינו האש שהוא סבתו וביארנו מציאותו מפאת העשן באמרנו יש כאן עשן אם כן יש כאן אש. ואבן רשד חשב שמשני המופתים האלה האחד נותן הסבה בלבד ולא מציאות. והאחר נותן שני הדברים יחד הסבה והמציאות ואין הדבר כן כי כל מופת במה שהוא מופת יודיע ויתן מציאות הגבול הגדול בקטן שהוא הנעלם מפאת מציאות הגבול האמצעי הקטן שהוא הנגלה ומאמר אבן רשד שיש מופת נותן הסבה מבלי המציאות המסובב הוא דבר סותר את נפשו אבל באמת מופת הסבה הוא המופת ההחלטי כפי דעת ארסטו והוא הנותן מציאות המסוב' הנעלם במציאות הסבה הנגלית ולפי שאי אפשר שיהיה דבר אחד בעצמו נגלה ובלתי נגלה יחד מצד אחד או נעלם ובלתי נעל' כי היו אם כן כל המתנגדים יחד לכן אי אפשר שיודיע ראשונה מציאות הסבה במציאות המסובב במופת ראיה ואח"כ יודיע מציאות המסובב במציאות הסבה במופת סבה כמו שעשה ארסטו בשני המופתים האלה לדעת אבן רשד שהודיע ראשונה נצחיות המתנועע מצד נצחיות התנועה ואח"כ ביאר נצחיות התנועה מצד נצחיות המתנועע כי הוא באמת הקש סבובי והודעת הדבר בעצמו או במה שלא יודע אלא בו והוא מערכה על הדרוש בעצם לפי שאין אחד מאלה נגלה ונודע אצלנו לא נצחיות התנועה ולא נצחיות המתנועע והמניע. ולכן אין ראוי שנעשה מאחד מהם התחלת מופת כי הנה בעלי החדוש יאמרו שאין שם תנועה נצחית כי אם מחודשת ושאין שם מתנועע נצחי כי אם מחודש והוה. וגם שאין שם מניע נצחי בהנעתו כי גם שיהיה המניע הראשון לגלגל העליון הוא הסבה הראשונה ית' כדברי אבן רשד וכמו שיראה מכתבי הקדש אין ספק שלא יפול עליו שם ותאר מניע נצחי בהנעתו כיון שלא היתה הנעתו כי אם מזמן מוגבל משברא הגשם השמימיי ולכן נאמר בו שהוא נמצא נצחי אבל לא שהוא מניע נצחי וכל שכן אם היה המניע הראשון הוא העלול הראשון מהסבה הראשונה כסברת כת אבן סיני שהוא אם כן מכלל הנבראים ואינו מניע קדמון נצחי. הנה התבאר שהטענה הזאת כנגד התורני היא עורכת על הדרוש. ואם הטענה השלישית הנה בטולה יתבאר מאשר היא נבנית על שני שרשים לאחד קראתי שקר ולאחד קראתי חובלים כי הנה השרש האחד הוא מצד הפועל שכאשר יפעל אחר שלא היה פועל הוא משתנה וכל שנוי הוא תנועה או נמשך אליה וזהו שקר לפי שאם היה הדבר כן היה כל מניע חדש בהנעתו משתנ' ומתנועע והיו שם שתי תנועות יחד ההתנועעות והנעה. וכבר ביאר ארסטו שאין שם אלא תנועה אחת בנושא שתים במאמר וזה שכאשר תיוחס אל המניע תקרא הנעה וכאשר תיוחס אל המתנועע תקרא התנועעות. והיה זה לפי שהיציאה מהכח אל הפעל אשר במתפעל להתפעל הוא השנוי באמת לא ההנע' שבפועל וכ"ש אם יפעול ברצון ובחירה והוא נבדל שלא יתחייב בו שישתנה. וכבר האריך לבאר הר"לבגואני ואני לא אתעסק בזה עתה לפי שאחר זה יבא ביאור הספק הזה אשר מצד הפועל ותשובתו אצל הטענות אשר עשו מחכמת האלקות והשרש השני אשר קראתי חובלים הוא שהכח והאפשרות קודם בזמן בכל הויה ושהוא בנושא שממנו יתהוה הדבר ולכן ישאלו על אותו האפשרות והכח