מפעלות אלוקים פה

ההו' ערום מצורה כי זהו כלו מטבע' אשר נתן לו בוראו כשהמציאו כרצונו ומאמר הפילוסוף אם היה החמר הראשון הוה היה לו נושא ממנו התהוה מבואר נגלה שהוא כנגד התורני כעושה מערכה על הדרוש שחולקים עליו

ואמנם הטענות אשר מפאת התנועה אינן גם כן מחוייבות. אם הראשונה שאמרו שתנועת ההעתק קודמת לתנועת ההויה תשובתה מבוארת שזה יצדק בהויה הטבעית שיקר' אליה בהכרח ההשתנו' כפי שהיא התהפכות נמצא בנמצא אחר. לפי שהפועל הראשון בהויה הוא תנועת הגלגל היתה ההויה טבעית בהכרח עולה אל מתנועע ראשון בתנועת ההעתקה והנה הפילוסופים בעבור שהיה כל התפלספותם מההויה הטבעית לפי שהחקיר' האנושית ובפרט הטבעית תלקח מן החוש והחוש מן הפרטים. לכן שפטו מההויה בכלל כפי מה שראו מפרטיה בסדור הטבעי הלא תראה שמהקדמונים היו אנשים שחשבו שלא היתה ההויה כי אם שנוי במקרים בלבד מפכי שהשנוי המקרי הוא המושג בראשונה אל החוש אחרי כן קמו אנשים חכמו השכילו עוד והרגישו אמתת ההויה ר"ל שהיתה בעצם הדברים והמצאת צורותיהם אבל גם אלה לא שערו כי אם הוית הפרטים ואחרי' שהעמיקו עוד בעיונם השיגו מציאות הסבה הראשונה ושהיא משפעת מציאות לעולם בכללו. אבל לא הגיעה מדרגתם לדעת אופן ההשפעה וההמצאה איך היא וחשבו שהיה בחיוב והתמדה כהמשך המושכל מהשכל והאור מהשמש אך העומדים בסוד יי' נביאיו שומעי דברו המ' ראו מעשיו ונפלאותיו בהויה הכוללת הראשונה בכללות העולם שהיתה ברצון אלקי מוחלט וימשך מזה לדעתם שלא קדם השתנות כלל בבריאה המוחלטת ההיא כי לא היה שם התהפכות מצורה לצורה ושבאותה הבריאה הראשונה לא קדמה תנועה מקומית אבל בהפך שראשונה היתה הבריאה וההויה לגשמים עליונים ותחתונים. ואחר מציאותם נמצאו ונמשכו תנועותיהם במקום ומפני שהיתה הבריאה הכוללת ההיא מבלי תנועה לכן לא הגיעו אליה הפילוסופים ולא שערו ענינה הנה אם כן אמרם שאם היה העולם הוה היה קודם להוויתו תנועת ההעתק והיה נמצא קודם אליה מתנועע במקום הוא מערכה על הדרוש כי הנה בעלי החדוש אומרים שההויה המוחלטת היתה קודמת לתנועת ההעתק והמתנועע ותנועתו עמו היו מכלל הנבראים ולא הית' הבריאה הראשונה מפעל תנועת הגלגל כי גם הוא היה נברא אלא מפעל האל היכול המוחלט וגם הטענ' הזאת אליהם כשתעיין בה תמצאה בנויה על אותו יסוד רעוע שכל דבר יתהו' מדבר ולא מלא דבר ואם הטענ' השנית בטולה מבואר לפי שביאר בה נצחיות התנוע' מפאת נצחיות המתנועע הראשון והוא מקום המחלוקת שבעלי החדוש יאמרו שהמתנועע הראשון אינו נצחי אבל נברא ומחודש ואיך יוכיח הפילוסיף ממנו נצחיות האין זה מערכה על הדרוש.. גם שאתה תראה שבשמיני מהשמע פעמים יבאר ארסטו מציאות מניע נצחי מפאת המתנועע הנצחי ויבאר נצחיות המתנועע הנצחי ויצא מזה שיבאר נצחיות התנועה מנצחיות התנועה ונצחיות המתנועע מנצחיות המתנועע והוא ביאור הדבר בעצמו ואבן רשד כתב שהם שני מופתים האחד מופת ראיה שביאר בו מציאות המניע הנצחי מפאת המתנועע הנצחי ומציאות המתנועע הנצחי מפאת נצחיות התנועה והשני מופת סבה שביאר נצחיות התנועה מנצחיות המתנועע וגם דבריו אלה לא יתכנו כי כל מופת בין סבה ובין ראיה הוא הודעת מציאות הדבר הנעלם בנגלה ולא בהפך שנודיע מציאות הדבר הנגל' בנעלם כי הוא באמת מנגד לטבע המופת בכלל וכשיקרה היות מציאות