מפעלות אלוקים פד

כי אותה ההוי' הכללית אשר נתהו' ראובן יצטרך להניח בה מנוע מחוץ נבדל והוא זולת המניע הקרוב אביו ואמו ושלא ימצאו בהויתו הכללות האברי' הראשיים ולא שאר הכלים מה שאין דבר מזה בהויית חלק מגופו בהזנה ולאומר שיאמר שבזה המאמר הטעאה לפי שהאיש לא יתהוה בכללותו אלא אם נמצא קודם אליו איש ממינו בפעל תעלה אליו הויתו ואם היה כן ענין העולם יצדק מה שחייבו הפילוסוף שאם היה העולם הוה היה שם מתנועע במקום תעלה אליו הויתו תהי' תשובתו שזה קרה לאיש ההוא מצד שהוא הוי' בחלק מחלקי העולם והוא כענין ההונ' בחלק מה מתדמה אל החלקים שהורכב מהם היד ד"מ שאם לא הית' היד נמצא' לא תמצ' הזנת חלק מחלקיה ואולם מצד מה שזה האיש הוה במה שהוא זה האיש לא ימצא בו חלק ממנו תעלה אליו הויתו ועוד שהאדם ג"כ אשר לו יהי' הזרע אין לו פועל בהוית זה האיש המתהוה באופן שנאמר שתעלה אליו הויה כי כבר יתהו' זה האיש ואביו מת אשר הזריע זרע ולזה יצטרך בזאת ההויה אל מניע אחר נבדל כמו שהתבאר בספר בעלי חיים זהו דרץ הרל"בג וגם נכון הוא עם שיש בו חולשה מה ירגישה המעיין בו והנה החכם הזה עשה בהפך הרב המורה כי כמו שהיה הרב בתשובת טענות הקדמות בתכלית הקצור כך היה החכם הזה בהם בתכלית האריכות ועוד שהרב המורה הודה לארסטו בהקדמותיו כלן שהיו צודקו' ואמתיות בהיות חלקיות אשר בטבע ושלא יתחייב שיהיו כן בהויה הכוללת הראשונה אשר כפי רצין האל אמנם הרל"בג לקח לו דרך אחר שכחש גם בהויה הטבעית והתעצם לבאר שקרותם בהתפלסופותו גם כפי השרשים הטבעיים ולכן ישיגהו מהחולשה והשבוש בהרבה מתשובותיו וטענותיו שכבר ידעת שברוב דברים לא יחדל פשע ורעה מכלם כי הוא ירד וטבל והעלה שרץ בידו באמונת החמר הקדום בבריאה ולכן בהשיבו על טענות הפילוסוף שעשה מפאת החמר הראשון הודה בהם ונכשל בענין הקדמות כשלון אין תקומה לו על כן אמרתי אשמרה דרכי בתשובת כל טענה וטענה ולהוסיף בה כהנה וכהנה דברים טובים דברים נחומים ממה שעשה הרב המורה ולא אצלול מאד בפלפולי הרל"בג בכל חקירותיו כי אין ספק שלפום חורפא שבשתא ודרכיו לא זכו בעיני אבחר דרכי ואשר ישים אלקים בפי אותו אדבר

הפרק הג בתשובת הטענות הטבעיו' אשר עשו בעלי הקדמות על פי דעתי אחרי אשר קצר מצע דרך הרב המורה בתשובת הטענות האלה ושדרך הר"לבג ארוך מאד גם כי שחל בדרך הוא דעת החומר הקדום אשר הניח ראוי לבחור דרך מספיק ונאות בהיתרם נסמך ונשען על דברי הרב הקדושים ואומר ששתי הטענות אשר עשה: ארסטו מפאת החמר הראשון לבאר שהוא: קדמון ונצחי ואינו מחודש שרשם בעמלק הוא השרש שקבלו כל הפילוסופים שכל דבר יתהוה מדבר ושלא יתהוה דבר אחר ההעדר המוחלט וכבר ביארתי למעלה במאמר הרביעי שההקדמה ההיא אינה מחוייבת ולא הכרחית כנגד בעלי החדוש כי הם יאמרו שנבר' העולם חמרו וצורתו לא מדבר ושבהיות החמר הראשון לא היה לו נושא ממנו התהוה לא בכח ולא בפעל כי כמו שכתב הרב המורה אנחנו לא נאמר שנתהוה החמר הראשון כהתהוות האדם משכבת הזרע והאפרוח מן הביצה ושיפסד בהפסד האדם בשובו אל הארץ כשהיה אלא שהאל יתברך ברצונו ויכולתו הבב"ת המציאו וחדשו לא מדבר כלל לא שהתהו' ההיולי מהוליו אחר ולא מהצורה הפעליים ולא גם כן שנתהוה מעצמו אלא שנתחדש ונמצא אחר שלא היה דבר אמנם אחרי מציאותו היה מתהוה ממנו כל דבר ונפסד אליו כל דבר ולא ימצא החמר