מפעלות אלוקים עט

העולם בכללו הוה וחיוב הקודם מבואר מגדר התנועה שהוא שלמות המתנועע במה הוא מתנועע ולכן אם היה המתנועע הראשון הוה היה בהכרח התחלה זמנית לתנועתו ואמנם הנמשך שאין למנועת המתנועע הראשון התחלה ביאור ארסטו בשמיני מהשמע מפאת הראשון שהוא נצחי בעצמותו ולכן תהיה תנועתו נצחית בהכרח ובזה הדרך בעצמו ביאר שאינו נפסד והרב המורה לא זכר שתי הטענות האלה שזכרתי בתנועה אולי שהיו בעיניו קלות מבלי הכרח וכן הוא האמת כמו שיתבאר ולכן לא חשש אליהן והטענה השלישית סדורה כך אם הנחנו תנועה מחודשת במוחלט ראשונה הנה יחוייב שיהיה המתנועע בה אם בלתי הוה ואם הוא הוה היתה שהונחה ראשונה בלתי ראשונה כיון שכבר קדמה לה תנועת ההויה ואם הנחנו שתנועת ההויה הוא הראשונה שהיתה במציאות הנה יחוייב בה ג"כ שתהי' בלתי ראשונה אם מצד הפועל ואם מצד המתפעל מצד הפועל לפי שהפועל כשיפעל אחר שלא היה פועל הנה יחודש בו בהכרח השנוי מה בעבורו התעורר קודם התנועה שהנחנוה ראשונה ואולם חיוב זה מצד המתפעל לפי שבכל תנועה יקדם בהכרח אפשרות וכח לאותה תנועה שאם לא היה לו אפשרות להתנועע תהיה תנועתו אם כן מחוייבת ונמצאת תמיד ואנחנו הנחנוה מחודשת ואם נמנעת ולא היתה א"כ נמצאת בשום עת הנה אם כן האפשרות קדם לאותה התנועה הראשונה ולא ימלט מהיות האפשרו' ההוא מחודש או קדמון ואם הנחנוהו מחודש הנה נתחדש בתנועה ותמצא אם כן קודם אותה תנועה שהנחנוה ראשונה תנועה אחרת קודמת וראשונה אליה והיא אשר בעבורה נתחדש הכח ואפשרות ההוא ותהיה לפי זה התנועה שהנחנוה ראשונה בלתי ראשונה ואם נניח האפשרות והכח ההוא קדמון יתחייב ג"כ שתהי' תנועה קודם התנוע' שהנחנו ראשונה לפי שנשאל מה היתה הסבה שיצא אותו האפשרות עתה לפעל ולא קודם לזה אי אפשר שיהי' כי אם מפני שנוי נתחדש במניע או במתנועע או בשניהם יחד ואותו התחדשו' השנוי הוא תנועה או נמשך לתנועה ונמצאת אם כן קודם התנועה שהנחנו ראשונה תנועה אחרת ראשונה וקודמת אליה וכן נשאל באותה התנועה דומה לזה מפני הכח והאפשרות אשר בה ואי אפשר שילך זה לבלתי תכלית כי הנה יתחייב שאם לא תמצא התנועה הראשונה לא תמצא האחרונה כיון שהראשונה היא סבה עצמית אליה ולא תמצא בלתה ויביא זה אל הכחשת מציאות התנועה הנה אם כן התנועה בכל היא בלתי מחודשת אבל קדומה נצחית והמתנועע קדמון נצחי ובזה האופן מהטענה ביאר גם כן שאי אפשר שתהיה שם תנועה אחרונה

ואמנם מפאת הזמן הם יעשו גם כן שתי טענות האחת אם היה הזמן הוה היה בהכרח נמצא קודם מציאותו וזה שקר א"כ המביא אליו שקר הוא וחיוב זה לפי שאם היה הזמן הוה היה הוא בזמן והזמן ההוא שנתהוה ממנו נשאל ג"כ אם היה קדמון או מחודש ואם אמרנו מחודש והוה התחייב שיהי' הוויתו בזמן וילך הדבר כן לאין תכלית וזה שקר הנה אם כן הזמן קדמון ובלתי בעל תכלית והנה חזק הפילוסוף זאת הטענה באמרו שהיתה גזרה מוסכמת שכל הוה הוה בזמן. והטענה השנית שאם היה הזמן הוה היה בלתי נמצא ונעדר קוד' הויתו אבל אמרנו קוד' או אחר הם מהבדלי הזמן הנה אם כן כששע רכו שם קדימה היה שם זמן בהכרח וימשך מזה שיהי' הזמן נמצא ונעדר יחד. ובאלה הדרכים עצמם ביאר שאין הזמן נפסד ואם אינו הוה ולא נפסד הנה הוא קדמון ונצחי ויהיו אם כן התנועה והמתנועע נצחיים לפי שהזמן הוא מספר התנועה בקודם ובמתאחר: נש