מפעלות אלוקים עח

מחכמת הטבע והנה אתחיל ראשונה ממה שטענו מפאת החמר הראשון לפי שארסטו טען ראשונה זה בראשון מהשמע אחר כך אזכיר מה שטענו מפאת התנועה שהם שהתבארו בשמיני מהשמע אח"כ אזכור מה שטענו מהזמן והעתה שהביאו בשמיני מהשמע גם כן אחר כך אזכור מה שטענו מפאת הגרם השמימיי שהביאו בספר השמים והעולם עם היות שבמה שאחר הטבע חקר ג"כ על זה כי הנה מחמשת הסוגים האלה היו הטענות הטבעיות אשר עשו ר"ל מפאת החמר הראשון ומפאת התנועה ומפאת הזמן ומפאת העת' ומפאת הגרם השמימי שהם כלם טענות טבעיות ואחרי זכרונם אשיב עליהם ואבאר שאינן מחוייבות ולא נותנות האמת כדי להרים מכשול מדרך עמי ובמאמר שלאחר זה אזכור ג"כ הטענות אשר עשו לקוחות מחכמת האלקות ואשיב עליהם בע"ה

ואומר שמפאת החמר הראשון עשו בזה שתי טענות האחת היא אם היה החמר הראשון הוה היה לו נושא ממנו יתהוה לפי שכל דבר יתהוה מדבר ולא מלא דבר ואותו נושא או יהיה בכח או בפעל ושקר שיהיה בכח לפי שיתחייב שיהיה הוא עצמו כי אין מה שבכח נבדל ממה שבפעל ויהיה א"כ הוא היולי לעצמו ונמצא קודם שימצא כ"ש שהוא נמנע המצא החמר רק ומופשט מכל צורה ושקר ג"כ שיהיה הנושא ההוא בפעל כי מה שבפעל לא יתהוה והיה זה א"כ באמת עקב והמרה במקום לא הויה או יתחייב שיתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן מבלי שיהיה נמצא לו כח לאותו הדבר וכל זה שקר הנה א"כ המביא אליו שקר והוא שהחמר הראשון הוא הוה ובזה הדרך עצמו ביאר שאינו נפסד לפי שיהיה נפסד אל דבר כי כמו שכל דבר יתהוה מדבר כן יפסד אל דבר ויתחייב בו מהבטול מה שנתחייב בהויה ואם אינו הוה ולא נפסד הנה. הוא אם כן קדמון ונצחי בהכרח והטענה השנית היא בי"א ממה שאחר הטבע וסדורה כך אם היה החמר הראשון גשם מתהוה מלא דבר וזה שקר אם כן אינו הוה והוא קדמון וביאור חיוב הקודם הוא לפי שאם היה ההיולי הראשון הוא מבואר שלא יהיה מהיולי אחר קודם אליו שהנחנו שזהו ההיולי הראשון ואין אחר ראשון ממנו גם אי אפשר שיתהוה הדבר מעצמו ואי אפשר ג"כ שיתהוה החמר הכחניי מהצורה הפעליית ולכן אם היה הוה היה בהכרח הוה מלא דבר ואמנם הנמשך שלא יתהוה דבר מלא דבר כמו שאמר ארסטו בראשון מהשמע הוא דבר הסכימו עליו כל הפילוסופים וביארו אותו מכח הטענות אשר זכרתי במאמר שלפני זה ובזה הדרך יבאר גם כן שהחמר הראשון בלתי נפסד ואם הוא לאהוה ולא נפסד הנה הוא קדמון ונצחי בהכרח ושתי הטענות האלה עם היותן מתחלפות בסדוריהן הנה כאן אחד והרב המורה בדרך השני מהפרק י"ד ח"ב הנזכר עשה טענת החמר הראשון אחת באופן כולל לשתיהן

ואמנם מפאת התנועה הם עשו בזה טענות האחת שכבר התבאר בטבעיות שתנועת ההעתק היא הקודמת שבתנועות כי התנועה שבכמות על דרך משל יקדם אליה ההויה וההפסד ולהויה ולהפסדיקדם ההשתנות ולהשתנות יקדם קריבת המשנה אל המשתנה בתנועת ההעתק והוא מחוייב אם כן שתכלה כל תנועת אל המתנועע הראשון מפאת עצמו ולכן אם הונח העולם בכללו הוא יתחייב שיהיה שם מתנועע תנועת ההעתק אליו תעלה אותה ההויה וכן יחוייב זה במתנועע ההוא אם היה הוה ולפי שאי אפשר שילך זה לבלתי תכלית יחוייב שיכלה אל מניע ראשון בלתי הוה ובזה הדרך גם כן יחויייב שלא יפסד כי כל מה שיתחייב מהבטול בהויתו יתחייב בהפסדו והטענה השנית סדורה כך אם היה העולם בכללו הוה היה לתנועת המתנועע הראשון התחלה זמנית אבל תנועת המתנועע הראשון אין לה התחלה זמנית, א"כ אין