מפעלות אלוקים עג

כמו שזכר הד' חסדאי לפי שהיות כל העתי' שוים על יחס אחד יחיוב שיהיה הרצון קדום בכל העתים והיות כל המקומות על יחס אחד לא יחייב שימלא כל המקומו' אם להמנעות גשם בב"ת ואם לשלמות שהיה ראוי שיהיה לו שעור מוגבל כ"ש שקודם הבריאה לא היה שם מקום אחד ולא רבים כיון שלא היה שם דבר מקיף ולא מוקף לא נוכל לשאול למה היה העולם בזה המקום יותר מזולתו: כי הנה האל ית' המציא העולם לא מדבר והוא אינו במקום אבל חלקיו הם במקום כמו שביאר הפילוסוף. הנה התבאר מזה כלו בטול כל הטענות אשר עשו כת ארסטו לבאר שלא יתהו' דבר מלא דבר ושדברי הרלב"ג אשר החזי' בהם גם המה הפכו נסו יחדיו לא עמדו

הפרק הד' בביאור שלישי על זה משרשי הפילוסו' וכבר נוכל אנחנו קהל מאמינים להוכיח משרשי הפיליסוף שבהויה הראשונה הכוללת קדם ההעדר המוחלט בהכרח ולא כמו שאמר אפלטון כחמר קדום עם הודאתו בהויה הראשונה הכוללת ויהיה זה בשני אופנים האחד שארסטו ביאר שההעדר קודם בהכרח בהויה החלקית כי לא יתהוה הדבר מצד המציאות והצורה אשר לו בפעל. כי אם מצד ההעדר הפרטי הנמצא בו ולכן היה ההעדר אחת מהתחלות וסבות ההויה ר"ל העדר הצורה הבאה אף על פי שהוא סבה במקרה לפי שלא ישאר עם המהוה אותו ההעדר הפרטי כי יוסר ממנו בחול הצורה הבאה עליו ואין כן החמר והצורה שהם סבות בעצם לפי שישארו במורכב והם חלקים עצמיים בו ומקיימים אותו. אבל אין המלט מהיות ההעדר הפרטי קודם לכל הויה ואחר שהדבר אמנם יתהוה מצד העדר המושד עם שיש בו צורה מעיקה ומשנה כ"ש שיתהוה הדבר מההעדר אשר אין בו צורה מעיקה. ולא משנה כלל והוא ההעדר הגמור ואין לאמר שיאמר שיש במאמרי זה הטעאה לפי שההעדר המופר ר"ל הפרטי הוא נשוא בחמר הדבר המתהו' אבל ההעדר הגמור כפי בעל החדוש אין לו נושא ואיך ידמה ענינו להעדר הקודם בהויה. כי הנה האומר הזה כשיעיין ימצא שצורך הנושא אינו לענין ההעדר במה שהוא העדר כי הנה מההעדר אינו צריך לנושא אבל הנושא יצטרך שערך הצורה הקודמת והצורה הבאה שלהיות אותה ההוי' מצורה לצורה תצטרך בהכרח לחמר תעמודנ' בו הצורות ההנה. והוא אשר יפשיט הצורה האחת וילבש הצורה האחרת וההעדר הפרטי מזה הצד יוחס אל הנושא אמנם ההעדר המוחלט אשר נאמינהו בבריא' הראשונה לא היה צריך אל נושא לפי שלא היתה אות' ההויה התהפכות מצורה לצורה כי לא היה קודם הבריאה מזה דבר והבורא ית' ברא החמר והטרה אחר שלא היה דבר מהם במציאות. הנה אם כן ענין הבריאה ההחלטית יורה על ההעדר החלטי מבלי שיצטרך אל נושא. ויהיה לפי זה כח הטענ' הזאת שאם היה שאנחנו נמצא שני דברים בכל אחד מהם פרטי ומוחלט ונמצא איזה יחס בין הפרטי האחד לפרטי האחר שאותו הערך בעצמו ימצא בין המוחלט והמוחלט כי הנה הערך הנמצא לפרטי אצל הפרטי אותו ימצא למוחלט אצל המוחלט. וכיון שבהויה הפרטית יקדם לה ההעדר הפרטי שאם לא כן לא היה הדבר הוה או היה נמצא קודם שימצא הנה אם כן בהכרח הוא שיקדם גם כן בהויה המוחלטת העולמו' ההעדר המוחלט ואם היה שם העדר מוחלט לא היה שם אם כן חמר קדום הנה התבאר מזה שכאשר קבלנו בריאת העולם הכוללת. ראוי שנקבל היותה אחר ההעדר המוחלט אשר לא יקדם לו נוש' כלל לא בכח ולא בפעל ממנו יתהוה. ויצא מזה שהתהוות הדבר מלא דבר אינו נמנע מפאת עצמו כ"ש לדע' אפלטון שקבל ההקדמה ההיא לפי שכונתה באמת היא שיתהוה דבר מדבר ר"ל שיתהפך