מפעלות אלוקים עב

ממשכילי האחרונים מהמדברים חשבו להתירה באמרם שהאפשרות הוא אצל הפועל לא בדבר המתפעל וגנה הרב מאמרם באמרו שאינו כן כי הם שני אפשריות אחד בפועל ואחד בחמר המתפעל לא אפשרות אחד בלבד. ואני אומר שאם היתה כונת המשכילים ההם לומר שבכל הויה לא יבחן האפשרות כי אם בפועל לא במקבל אין ספק שבצדק גער בהם הרב כי בפעולות הטבעיות שני אפשריות המה אחד בפועל ואחד בנושא המתפעל כמו שאמר. אבל אם היתה כונתה על הבריא' ראשונה בלבד שבה היו חולקין ויאמרו שאחרי שהיתה אחד ההעדר ולא מדבר שאי אפשר לומר שהיה שם אפשרות במקבל כיון שלא היה שם דבר אבל שהיה אפשרות אחד בלבד והוא בפעל האלקי ית' הוא כשיובן על הצד שביארתי שהוא אפשרות הפעולה כפי כח הפועל הבב"ת באמת צדקו מאמריהם. וגם הרב המורה זה דעתו בענין האפשרות הזה ולכן אמר שהמצא העולם המוגשם מלא דבר אינו נמנע אבל אפשר בחק הבורא ית' כי תלה האיפשרות בחקו ואפשר לומר עוד שיהיה נושא זה האיפשרות בצד מה הוא שכל האדם כי כמו שאי אפשר לצייר חדוש הזמן מבלי שיצייר אדם זמן יעדיף על הזמן ההוא המחודש קודם אליו וכן לא יצוייר הגבלת גשם העול' מבלי שיצוייר מקום יעדיף על כללותו חוץ ממנו וכל זה הוא מפעל המחשבה ולא כפי האמת כן יקשה לאדם לצייר חדוש דבר בפעל מבלי שיצייר אפשרותו קודם על מציאותו בפעל לא שיקדם אליו במציאו' באמת אותו אפשרות אבל היא קדימה מחשבות בלבד וכל זה לקוח מהמקרים המושגים בחוש מפני שדרכם להמצא חוץ מהם במקום וקודם אליהם בזמן דברים אחרים בהכרח ושימצא אפשרותם קודם למציאותם הפעליי לכן קנה השכל מהשגות החושים קנין כ"כ חזק באלה הצירופים שלא יוכל לשלול מהם שום דבר מושכל כאשר הם נמצאות נעדרים אבל יהיה זה לו מהם בפעולתו הראשונה שהיא מהציור הפשוט לפי שבפעולתו השנייה מהאמות השכל יתקן את אשר עותו הציור ויודיע היותם נעדרים אותם הצירופים במציאות ואם אין כן בציור ובמחשבה מפני חוזק הקנינים בדברי' המוקשי'. שי'. הנה התבאר תשובת הטענה החזקה הזאת וידעת כפי מה שבארתי בענינה שאינה מתיחסת לנמצא במה שהוא נמצא בהחלט כי אם לנמצא מתואר בתואר היא טבעי ולא כמו שחשב הרלב"ג ולטענה הרביעית אשר עשה הרלב"ג מהרקות התרה ממה שיקל והיא שקודם העולם לא היו הרחקים נמצאים אבל הש"י המציאם כשהמציא היש מאין ואיך יאמר הרלב"ג שקודם הבריאה בהיות' מאין יתחייב שיהיה רקות נמצא כי הנה הרקות אינו כי אם בערך למקום אשר הוא שטח הדב' המקי' שזה נבדל למקומ' כפי מה שגדרו ארסטו וכאשר בתוך מרחקי המקום ההוא המקיף לא יהיה דבר או יאמר שהרקות נמצא. והנה קוד' הבריאה הראשונה לדעת המאמינים לא יהיה דבר ולא היה א"כ שם מקום מקיף ואיך יהיה שם רקות: וכן נאמר לענין הטענה החמישית אשר עשה ממקומות הפנוי שאף ע"פ שיהיו מקומות הפנוי על יחס אחד לא יתחייב מזה שימצא גשם בב"ת אבל נאמ' שהאל ית' המציא השעור המיוחד המוגבל הנאות לשלמות העולם כפי מה שראתה חכמתו שהיה יותר טוב ואמנם השאלה למה בראו בזה המקום הפנוי ולא בראו בזה. הנה אחרי שהמקומות כלם על יחס אחד באיזה מהמקומות שהיה ממציא אותו תשאר תמיד השאלה למה לא המציאו במקום אחר ואתה תראה שבזה הדרך בעצמו השיב על השאלה למה בוראו העת אחר שהעתות כלן היו אליו ית' על יחס אחד. אלא שהתשוב' הזאת מספקת בהתר הספק הזה ואיננה מספקת להתר הספק ההוא