מפעלות אלוקים עא

מצורה אל צורה מוגבלת ומצד הכח הנמצא בדבר שממנו יתהוה התבאר אם כן שגם הטענה הזאת לא תתן תאמת בשום צד ועוד יבוא תוספת ביאור על זה בפרק הנמשך לזה וכבר נכלל זה במאמר הרב המורה שאמר שאין לעשות ראיה והקשה מן ההויה החלקית אל ההויה הכוללת אף כי בהיות החלקית כפי הטבע והכוללת כפי הרצון האלקי. וכמו שיתבאר וכבר חשב הר"לבג לבטל טענת הרב הזאת באמרו שהמחוייב מזאת ההקדמה חיוב אמתי הוא שמה שהוא נמצא בזה המציאות מפני היותו בזה התאר אשר הוא בו הוא בלתי מחוייב שימצא לו קודם התהוותו בזה התאר. ואולם מה שיחוייב בו מפני היותו נמצא באיזה תאר הזדמן יחוייב שיהיה ונמצא בו בעת הויתו. והוא מבואר שהרבה מאלו הספקות חוייבו מזולת הבטה אל התאר אשר זה המציאות בו ולכן ישאר עם זאת ההקדמה הספק בהם. ע"כל. ודבריו אלה אינם צודקים לפי שהטענות האלה כלן אשר זכרתי הן כפי התאר אשר המציאות בו עתה לא מהיותו נמצא באיזה תאר הזדמן כמו שאמר וזה מבואר מהן כי הנה הטענה הראשונה התפישית היא לקוחה מטבע העולם המיושב וכן השנית היא גם כן מתאר טבע העולם כאשר הוא מיושב שבו לא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן מפני העתק הצורה כמו שבארתי ולכן לא יתחייב שיהיה הדבר כן בהויה הראשונה הכוללת וכן שאר הטענות אין אחת מהן מחוייבת לעולם במה שהוא נמצא בכח כי אם במה שהוא נמצא טבעי בתאר כך כמו שאבאר אצל תשובתן ובכלל אומר לך שהדברים אשר לקח הר"לבג למושלם בספקותיו או טענותיו לבטל בריאת יש מאין בהם מקום המחלוקת שהפילוסוף יאמר שהוה במה שהוא הוה בהחלט באיזה תאר יצטרך אל נושא והתורני יאמר שזה שאמר יצדק בהויה החלקית מאשר היא בתאר טבעי לא בהוה במוחלט כי הנה ההוה מפעל האל ית' ורצונו ויכלתו הבב"ת אינו מחוייב שיהיה כן וצדקה אם כן הקדמת הרב המורה. ולטענה הג' אשיב שהיא מערכה על הדרוש ר"ל שלא יתהוה דבר כי אם מחמר נושא אפשרותו ואנחנו בעלי החדוש נאמר שהעולם קודם שנברא היתה בריאתו והמצאתו אפשרית אבל לא היה צריך נושא תמרי לאותו אפשרות כי זה היה מחוייב אלו היתה הבריאה תנועה ושנוי מדבר אל דבר. אמנם בהיותה בלי שום מין ממיני התנועה כי התנועה לא תצטרך אל נושא ולא קדם לה אפשרו' חמר בנושא מקביל שמא תאמר שהאפשרי כאשר יצא לפעל סילק האפשרות ולכן יתחייב שיהיה שם נושא אליו והוא החמר אשר בחול עליו הצורה יסתלק ממנו האפשרות והכח שהיה לו לאותו צורה ואין הענין כן כי אין כל אפשרות נשוא בחמר מקבל הויתו והפסדו ולא כל אפשרות מסתלק עם הפעל כי הנה האפשרות הוא שם משותף יאמר על הכחנית אשר בחמר שיסתלק בחול עליו הצורה. ואמר על האפשרות אשר בנצחיים והוא היותם עלולים ומציאותם תלוי בעלתם לדעת אבן סיני וזהו שכתב הרב המורה פרק ע"ג ח"א ששם האפשרות יקחוהו הפילוסופים על זולת שהם אפשריים בעצמם לפי שהם עלולים והמדברים יליצו האפשרות על מה שהוא בלתי נמצא ואפשר שימצא הנה א"כ כפי בעלי החדוש קודם הבריאה לא היה שם אפשרות נשוא בחמר אבל קדם לה אפשרות הפעולה ההיא בערך כח הפועל לפעול ולאפשרות הזה לא נבקש נושא אחר כי אם האלוק ברוך הוא שהוא הוא עצמו שמצדו וכחו הבב"ת ורצונו המוחלט שהכל בו אחד הית' הבריא' וההמצא' הזאת אפשרו לא נמנע' ואין ענין זה האפשרות אלא היות כחו בב"ת ויאמר עליו שם אפשרות ועל האפשרות החמר הנשוא בגש' בשתוף השם הגמור. והנה הרב המורה באותו פי"ד ת"ב בזכרו הטענה הזאת בשם הפילוסופים. כתב שקצת