מפעלות אלוקים ע

ים מצרים. הדג הנקרא תמסח שהוא בעל חי וינוע לחיו העליון והיה אם כן משפטיך משפט מעוקל. כי אין כל הפרטים מהחיים במשפט הזה. ואף שנודה שבכל אחד מהפרטים ימצא המשפט ההוא ר"ל שיתהוה דבר מדבר לא יתחייב שיצדק זה בבריאה הכוללת כי הנה הכל הוא על שני פנים אם כל מושכל כמו המינים והסוגים שמציאותם הוא בשכל לבד לא זולת זה ואם כל נמצא בפעל והוא הכל בעל המצב אשר חלקיו נמצאים יחד. והוא מבואר שכללות העולם אינו כל מושכל אבל הוא כל מצביי תמצא בפעל רמוז אליו ר"ל הכדור עם כל מה שבתוכו ואחרי שזה כן מי המונע שימצא כל אחד מחלקי הכל ההוא הבעל מצב בענין מה כאלו תאמר שיתהוה הדבר מדבר רצוני החלק האחד מחלק אחר זולתו ולא ימצא הכל כן לפי הכל הוא קבוץ כל החלקים יחד ואין כל מה שיצדק נפרד יצדק מחובר כמו שיאמר ארסטו כי אין חוץ לכל דבר אשר ממנו יתהוה כמו שיש חוץ לכל אחד מהחלקי' חלק אחר זולתו אפשר שיתהווה ממנו ולכן אינו מחוייב שהדין שיצדק על כל חלק וחלק בפני עצמו יצדק על הכל יחד ודמיון יש בהרכבת התריאקה שכל אחד מהדברי' הנכנסים בה הוא פשוט. והוא חלק. התריאקה בכללותה אינה כן כי היא מורכבת כל לא חלק וגם בנמצא המושכל נמצא בכל אחד מחלקיו דין שלא ימצא בכל ההוא. כי הנה לפי דעת ארסטו המינים והסוגים הם קדומים נצחיים וכל אחד מאישיהם הוא הוה נפסד הנה אם כן ההקש החפושי הזה אשר עשה ארסטו לבאר שלא יתהוה הדבר כי אם מדבר מפאת ההויות החלקיות שיתהוו תמיד דבר מדבר אינו ממה שראוי לסמוך עליו והתימה מהר"לבג שהוא השיב בכמו התשובה הזאת על טענות הפילוסוף בשכל התנועות יעלו אל ההעתק ואמר שהקש החפושי אין ראוי לקבלו כי לא יתן האמת. ועתה נשתמש מהטענה החפושית הזאת באמרו שהתבאר בחפוש שבכל המתהוים יתהוו הצורות לא הגשמות. ואמנם הטענה השנית אשר עשו בדרך קל וחומר ממה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כל שכן מהעדר מלבד שהיא גם כן חפושית כבר יוכל לסותרם מפאת האותות והמופתים שבהם יתהווה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן וכמו שיתבאר במאמר העשירי מהספר הזה בדברו בנפלאות ועוד כי הנה יש על הטענה הזאת פירכא רבה והיא שכשנאמר שהנה מה שלא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיז שיזדמן הוא מפני הצורה שיש בנמצא לפי שיש בנמצא המתהוה דבר שתעיקהו ותמנעהו מלקבל צורה אחרת שאינה נערכת ומתיחסת אליה אבל ההעדר הגמור אין בו צורה שתמנע ותעכב מלקבל איזו צורה שתזדמן כפי רצון הפועל הלא תראה שבעבור זה הניח ארסטו ההיולי הראשון שהיה רק מופשט מכל צורה מפאת עצמו כדי שיהיה מוכן לקבל כל הצורות. וגם בענין השכל ההיולאני כתב אבן רשד בשם אלסכנדר שאם היה לו צורה מה תעיקהו ותמנעהו מלקבל צורה ומושכל אחר או תשנהו בקבולה לפי שצורת הדבר תשנה או תמנע קבול הצורה הבאה אם לא תהיה נערכת ומתיחסת אליה. ולכן לא יתהווה אי זה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כי אם מהדומה אליו בחמרו ומתחלף בצורתו חלוף מוגבל ונערך. והיה זה בדבר הפרטי שיתהוה מהדבר הפרטי כי באותו הפרטי אשר ממנו נתהוה היה הכח הפרטי ההוא ומצד ההעדר הפרטי הנמצא בנושא ההוא שממנו נתהוה קבלה הויתו. אמנם המתהוה המוחלט לא מדבר לא יהיה לו מונע ומעיק כלל בהויתו כיון שאין שם לא חמר ולא צורה כי אם רצון הפועל וכחו הבב"ת ומה הטענה אם כן על בטול זה. מפני שלא ימצא כן בהויה החלקית שתהיה.