מפעלות אלוקים סו

התורה להסכים עם המופת כמו שעשה בהרחקת הגשמות שבעבור שבא עליו המופת לחץ פשוטי הכתובים לפרשם על פי המופת ולמה לא נעשה כן בכתובים המורים על חדוש אחרי שהיה הדעת ההוא נמנע הן אמת שהרב המורה כתב שהנמשך אחרי תורת משה רבינו ראוי שיאמין שמציאות הדבר לא מדבר אינו נמנע בחק הש"י אבל לא ביאר לנו הרב באיזה אופן לא יכנס הדבר ההוא בכלל הנמנעות ומה נועיל כי נאמין ונאמר שאינו נמנע. אם כפי האמת הוא מכת הנמנעות האם נתישר ונצליח כשנאמין דברים בדויים בהפך האמת. אף כי ראינו לרב המורה אשר אמרנו בצלו נחיה בפנת החדוש. כמספק בשרש הזה בפט"ו ח"ג וז"ל שם. כן המצא דבר גשמי לא מחמר כלל הוא מכת האפשר אצלנו ומכת הנמנע אצל הפילוסופים וכו' ואמר עוד וז"ל ואני תמה אם זה השער פתוח ומותר לכל אדם שיאמר באיזה דבר שיציירהו שהוא אפשר ואחר יאמר שהוא נמנע לפי טבע הענין או אם יש שם דבר שיסגור זה השער וישמרהו עד שיגזור אדם ויפסוק שזה נמנע בטבעו. ואם בבחינת זה הדבר ומצרפו הוא בכח המדמה או בשכל ובאיזה דבר יובדל בין המדומה והמושכל שפעמים שיחלוק האדם על חברו או תחלוק עליו נפשו בעניין אחד הוא אפשר אצלו ויאמר שהוא אפשר ויאמר החולק זה האפשרות הוא מפעל הדמיון לא בבחינת השכל. האם יש דבר גם כן שיבדיל בין הכח המדמה ובין השכל אם הוא דבר חוץ לשניהם יחד או בשכל עצמו מבדילי' בין המדומ' והמושכל אלו כלם צריך לחקור אותם מאד ואין זה כונת הפרק ע"כל והחקירות היקרות האלה אשר זכר מי יתן ידעתי למה זה הניח הרב אותן פתוחות והמפתיחות וחצים שנונים בלב המעיין המאמין וכבר חשבו אנשים חטאים בנפשותם מפני הדברים האלה מחשבות און על הרב ר"ל שהיה דעתו נוטה לדעת ארסטו בקדמות העולם ושכל מה שכתב הרב כטוען לקיים דעת החדוש היה לחלוק כבוד לפרסום הדת ולהסביר פנים לתורה ולא כאשר עם לבבו אבל זה באמת הוא דבור סרה על יי' ועל משיחו כי הנה כונת הרב ומחשבתו דעת שפתיו ברור מללו בקיום פנת החדוש ואמונתה בשלמות והיא היתה בלא ספק העטרה שעטרה לו חכמתו ותורתו והמפרשים האל' המגמגמים נגדו היו בנים לא אמון בם כי הפכו דבריו דברי אלקים חיים להפך כונתו שמו חשך לאור ואור לחשך על כן אמרתי אחרי שביארתי כונת התורה באמתת פנת חדוש העולם ראוי הוא ומחוייב להסיר מעלינו תלונות הפילוסופיה. ולהשיב על טענותיה' אשר עשו לקיים דעת קדמות העול' ולבטל דעת חדושו לפרש דבר הרב אשר זכרתי כפי אמתת כונתו ובעבור שהית' ההקדמ' הזאת ר"ל שלא יתהוה דבר מלא דבר יסוד מוסד לכל דעת בעלי הקדמות כמו שביארתי מכתותיהם במאמר השני והיא גם כן שרש פורה רוש ולענה בכל מה שטען ארסטו בקדמות כמו שיתבאר במאמר החמישי. לכן ראיתי לחקור ראשונה בזה המאמר בהקדמה הזאת אם האמת עמה אם לא אעשה עליו ביאורים. הביאור הראשון בענין הנמנע בכלל וחלקיו וגדרו להוכיח המציאות המוגשם מלא דבר אינו מכלל הנמנעו' ואבאר דברי הרב הנזכרים והביאור השני בבטול הטענות שעשו כת ארסטו להוכיח שלא יתהוה דבר מלא דבר והביאור השלישי בהוכיח משרשי ארסטו בהויה החלקית שיתחייב שיקדם ההעדר הכולל בהויה הראשונה המוחלטת. והביאור הרביעי להודיע שגם הפלוסופים כפי שרשיהם והקדמותיהם יניחו התהוות דבר מלא דבר והביאור החמישי בטענה מספקת ממיני הפועלים ודרכי פעולותיהם להודיע שהאל ית' יפעל אחר ההעדר: אחר הביאורים האלה יתאמת הדעת התורני שבבריאה