מפעלות אלוקים סה

שבפועלים לאין סוף וכפי מחשבתו היה שעור הזמן ההוא לא כפי המציאות שעדיין לא היה והפליג לומר רבי אבהו שלא לבד היה בציורו יתברך כלל העולם באותו אופן שנברא אבל ג"כ היו לפני ית' מצויירין כל הצדדין שהיה אפשר שיהיה וימצא בהם אלא שבחר בטוב וביותר שלם לפי צורך הנמצא ותועלתו הנה הציונים והנה הציורים ההם קרא בנין עולמות והיותו בלתי בוחר בהם הנה באמרו מחריבן והענין שלא ישר בעיניו כי אם העולם הזה כפי מה שעשאו והוא אמרו דין הניין לי ר"ל זה העולם באותו האופן שאני בורא אותו הוא הנאות והטוב אצלי יתהון לא הניין לי כלומר שאר האופנים שהיה אפשר לעשות העולם בהן לא ישרו בעיני ולכן לא עשיתי את העולם בהם ובבחינת אותו ציור אלקי שיער הערב והבק' והיום ההו' הנה א"כ אין במאמרי השלמי' האל' כאש' יובנו כפין חכמת' לא זרות ולא טעות ולא קושי כלל כמו שחשב הרב המורה ושרא ליה מריה על מה שחשדם מזה לאמונת הקדמות זהו מה שאפשר לפרש כפי המקום הזה עם שיש לי במאמרי ב' השלמים האלה דעת אחרת בפירושם יותר אמתי בכוונתם עוד תשמעהו אחר זה הנה א"כ התאמתו לנו כפי התורה ודעות חכמיה שני השרשים אשר זכרתי בפנת חדוש העולם ר"ל שכל מה שזולת הראשון ית' נברא ונתחדש ושהיתה הבריא' לא מדבר כי אם אחר ההעדר הגמור ואין להקשות ע"ז ממה שאמר הכתוב לרוכב בשמי שמי קדם ומראש הררי קדם מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ כי הנה לא אמר שמי קדם להיותם קדמונים בזמן כי אם לרמוז אל הגלגל העליון שהוא הקודם במעלה ובעלה לשאר הגלגלים ושכפי הדעת התורני שהוא האמת בעצמו הק"בה הוא הרוכב והמניע אותו ואמנם הררי קדם נקראו כן להיותם בצד מזרח שהוא קדם העולם ופניו. וכן אמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לפי שהיתה ארם לצד מזרח ואמנם מאמ' שלמה מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ ענינו שהית' התורה והחכמ' האלקית נכרת ונודעת מעולם ר"ל מבריאת העולם ומקדמי ארץ שהם הימים הקדומים והראשונים שנבראת בהם ארץ כמו שתורה שלמות הפעולה על שלמות הפועל אותה. לא שיהיה דבר קדמון בהחלט מבלי התחל' זולתו יתברך וישתבח שמו: המאמר הרביעי בביאור שהתהוות דבר מלא דבר אינו נמנע בעצמו כפי העיון הישר ויש בו ששה פרקים

הפרק הא' בדברי המתפלספים. בזה וכבר יאמרו בני עמנו המתפלספי' ואיך תצוה התורה האלקית ותלמדנו להאמין דבר שבא מופת על סותרו ושהוא נמנע מעצמו. כי הנה התהוות העולם מלא דבר הוא דבר נמנע בעצמו לא יסבלהו השכל ולא יכילהו הרעיון. והוא מאמר סותר נפשו שישוב ההעדר הגמור יש ונמצא בפעל כי הוא כקבוץ החיוב והשלילה או כמציאות שני הפכים בעת ונושא אחד שלא יתואר השם ביכולת עליו כמו שלא יתואר בשיכול להפסיד את עצמו או לברא כמותו או לעשות מרובע שיהיה קטרו שוה לצלעו. ומה שדומה לזה מהנמנעות אשר להם טבע קיים ואינה מפעולת פועל. ואם היה חדוש העולם מלא דבר נמנע בעצמו. איך תשרישנו התורה ויצונו יי' להאמין מה שהוא נמנע בעצמו והוא כזב בדוי. והנה האמונה לא תכריח את השכל להאמין מה שמביא אל הסתירה ולא לסתור המושכלות הראשונות ולא התולדות שהתבארו במופתי' המוחלטי' לפי שהן נולדות מהמושכלות הראשונות. וגם הרב המורה בפכ"ז ח"ב כתב שאם היה לו מופת על דעת הקדמו' היה מפרש כתובי