מפעלות אלוקים סא

הספקות הה' והו'. ואמר הרב שלא התבאר לו בו פי' מספיק. אבל שהביאו הנה כדי שלא יטעה בו המעיין כלומר שלא יטעה בחשבו שהיה ר' אליעזר מאמין בקדמות השמים כמו שחשב ממנו הנרבוני כי הנה כבר ביאר הרב שא"א לפרש זה על דברי ר' אליעזר אלא שהיה כסא הכבוד שאמר תאר לשם ואמנם התועלת שמצא הרב בדברי רבי אליעזר שהיו החומרים שנים הוא כמו שכבר ביארתי בפרקים שעברו להוכיח ממנו שלא היה דעת רבי אליעזר כדעת אפלטון כי הוא יאמר שהיה חומר אחד לעליוני' ולתחתוני' ורבי אליעזר אומר שהם חומרים מחולפים וא"כ אינם מסכימים בדעת אחד והותרו הספקות הז' והח' האחרונים: הנה בארתי הפרק הזה והותרו כפי מה שאמרתי כל הספקות אשר העירותי עליו. והנה התעסקתי בביאורו להצילו מפי אריות החושבים עליו מחשבות און וחי האמת הרב לא כן יחשוב ולבבו לא כן ידמה כי אם לקיים פנת החדוש המוחלט כפי מה שלמדתנו התורה בלי ספק. האמנם מה היתה כונת רבי אלעזר באותו מאמר הנה אבארהו בפרק שאחר זה ואורך שדברי ר' אליעזר כלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת

הפרק הי' בפי' מאמר ר' אליעזר ושאר המאמרים שיספקו על השרש הזה. הנה בפי' מאמר רבי אליעזר ראה ראיתי בפי' ההגדות שעשה אנבוניט שכתב שהיתה השאלה שמים מהיכן נבראו לא על הבריאה כי אם על מדרגת המציאות והמעל' כלומר אם היה שם מדרג' מהנמצאים קודמת במעלה לשמי'. ושעל זה השיב שהיה אור לבושו שהוא רומז לשכלים הנבדלים שהם במעלה לשמים. ושכן שאל על הארץ מי קדמה במדרגת המציאות והשיב שמשלג שתחת כסא כבודו שהוא ההיולי לדעת הרב המורה כי עם היות שאין לו קדימת מעלה על ארבעת היסודות אשר קרא בשם הארץ. הנה על כל פנים נברא החמר קודם הצורה. והפי' הזה איננו נכון לפי שרבי אליעזר על ענין הבריאה שאל ולא על מעלת הנמצאים זה על זה כי הנה הפ' השני אשר בו זה המאמר כלו מדבר בבריאת העולם ולכן התחיל זה המאמר באמרו שמנה דברים נבראו ביום ראשון ואלו הן שמים וארץ ואור וחשך תהו ובהו ורוח ומים. שמים מאיזה מקום נבראו וכו' שהוא המוכיח אמתת מה שזכרתי. ועוד שלפי פירושו זה תהיה שאלת השמים מאיזה מקום נבראו א"א שתפורש על דרך שאלת הארץ מאיזה מקום או מהיכן נבראת עם היות שתיהן בלשון אחד. כי הנה שמים מאיזה מקום נבראו יפרשהו על מדרגת המעלה ואי אפשר לפרש כן בשאלת הארץ מאיזה מקום נבראת ולכן הוצרך לפרשו אם על הקדימה הטבעית או הזמנית בבריאה וכל זה רחוק מכונת האומר כרחוק מזרח ממערב. וגם הלום ראיתי בדברי ה"ר שם טוב שכתב בפי' המורה שעשה שלא היה שואל רבי אליעזר על הסבות החמריות אלא על הסבה שהיתה מעמידה ומקיימת את הגרם השמימיים כי להיותו אפשרי בעצמו מי יעמידהו ויקיימהו ויתמידהו לנצח כי הנה השמים עם היות שנתהוו כיון שאינם עתידים להפסד כמו שכתב הרב המורה ראוי שיוחס עמידתם ונצחיותם אל סבות עליונות ושעל זה השיב מאור לבושו שהוא רמז אל השכלים הנבדלים המניעים אותם שהם סבות נצחיותם. ואמנם הארץ אשר יכלול כל מה שתחת גלגל הירח שאל כיון שהם הוים ונפסדים מאין בא להם סבת ההפסד ואמר שהוא מפאת השלג שתחת כסא הכבוד שהשלג הוא רמז להיולי הראשון שהוא פושה צורה ולובש צורה על ידי תנועת הגלגל שקרא כסא הכבוד וכבר שבח עצמו החכם על הפירוש הזה כאלו בעיניו רוח יי' נוססה