מפעלות אלוקים נה

בדבר הנברא בכל יום. זהו ענין הדרך הששי הזה והוא באמת נכון ומתיישב בכתובי' אמנם הנשיא רבי אברהם ברבי חייא כתב במקום הנזכר למעלה שהאור שנברא ביום הראשון לא היה גשם ולא מסתבך בגשם כי הוא רמז לשפע השכלי המושפע מאתו יתברך ונזכר אור בפרשה חמשה פעמים וחשך ג' פעמים לפי שמעלות האור והשפע שנברא ביום הראשון רומז אל חמש מעלות מהשפע השכלי האלקי הא' הוא השפע המגיע לשכלים הנבדלים ועליו אמר ויהי אור והב' הוא המגיע לנביאים בנבואותיה' ועליו נאמר וירא אלקים את האור כי טוב והג' הוא השפע המגיע לחכמים האמתיי' שבו הם מבדילים בין האמת ובין השק' ועליו נאמר ויבדל אלקים בין האיר ובין החשך. והד' הוא השפע המגיע לנפשות אחר המות אם בשכר ואם בעונש ועליו אמר ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה כי הנה אור האמונות והמעשים התוריים יבא להיות יום בשכר גן עדן. וחשך האמונות הכוזבות והמעשי' המגונים יבא אל הלילה שהוא העונש בגיהנם. ואמנם החשך שנזכר בפסוק הראשון וחשך על פני תהום הוא רמז לזמן שאין לו ממשות ואין לו מציאו' כי אם בדעת האדם אלה הם דבריו דברי פי חכם חן

הפרק הח' בזכרון הדרך הז' והוא בהמשך אחרי פשט הכתובי' וענינו אצלי שהתורה ספרה ענין הבריאה כלל ופרט כי בראשונה אמר דרך כלל בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שבהתחלת העולם במלאכת ששת ימי' ברא אלקים את השמים והם העליונים כלם ואת הארץ שהם השפלים כלם פשוטים ומורכבים. וכן אמר ביום עשות יי' ארץ ושמים עושה שמים וארץ שהם שמות כוללים לכל הגשמים עליונים ותחתונים. וזהו הכלל ואחר זה התחיל לפרט והארץ היתה תהו ובהו. והתבונן שבאותו הפסוק הראשון בטל הכתוב ג' טענות שהיו בין הקדמונים. ומהם היו אומרים שהיו שני אלוהות וכנגד זה אמר ברא אלקים שברא לשון יחיד. ומהם היו אומרי' שהתחתונים נבראו מכת העליונים וכנגד' אמר את השמי' ואת הארץ ר"ל כי כמו שברא אלקים את השמים מבלי אמצעי כן באותו אופן עצמו ברא את הארץ בלי אמצעי והתחיל פרטיות הבריאה באמרו והארץ היתה תהו ובהו כי מפני שזכר בכללות שמים וארץ התחיל לבאר מאן דסמיך ליה שהוא הארץ. וראוי שתדע שתהו ובהו אמר על החמר והצורה כמו שפרשו הרמב"ן לפי שהחמר הוא דבר נעלם בלתי מוחש כתהו והוא שם מורה על השממון ועל תהום הים שהוא הדבר הבלתי נראה ובוהו הוא שם נאמר על הצורה אשר בה יתעצם הדבר והיה מה שהוא וכאלו הוא שני תיבות ר"ל בו הוא לא כמו שפירשו הרלב"ג בהפך זה תהו על הצורה ובהועל החמר. והנה הכתוב שהביא לראיה ונטה עליה קו תהו ואבני בהו הוא העד בדבר הזה כי הקו להיותו דבר בלתי נמצא בעצמו והוא רושם או דבר דמיוני קראו תהו וכבר זכר הפלוסוף שהנקרא תהו ובהו בשטח מהשטח בגשם מציאותם והגשם הוא בפעל. אמנם האבנים שהם עיקר הבנין קראם בהו. ולכן חז"ל באמרם שיחזור העולם לתהו ובהו ענינו שיבדיל הפשוטים וישאר החמר תהו בפני עצמו והצורה שהיא הבהו נבדלת ומופשטת מאותו חמר. ולזה גם כן כיונו חז"ל באמרם תהו זה קו ירוק שמקיף את כל העולם שממנו יוצא חשך כי זה באמת על החמר נאמר הוא מקור החשך ולחסרון מציאותו קראו קו לא גשם גמור וקראו ירוק להגיד לנו שאינו לבן ולא שחור כי אין לך צורה קיימת אבל יש בו הלובן והשחרירות וכאלו התקבצו באותו נושא צורות נערמות וכן