מפעלות אלוקים מא

האדם שהוא רמז לתבניתו ותמונתו בגופו לא לצורתו העצמית והראיה לזה אמרו אחרי כן ויפח באפיו נשמת חיים שהוא ענין הצורה העצמית אשר לו. ואמנם מה שהקשה הראב"ע שמצינו לשון בריאה ביש מיש בתנינים ובאדם ובהעדר בחשך. הנה הוא בחשך ילך. לפי שמלת ברא תורה בללשוננו בעצם וראשונה כפי הנחתה הא' על המצאת הדבר מהעדר כמו שכתב הרב ולכן נאמר בשמים ובארץ בראשי' ברא אלקים אשר ברא אלקים לעשות. השמים והארץ בהבראם. צפון וימין אתה בראתם. כי הוא צוה ונבראו מי ברא אלה בורא קצות הארץ בראתיו יצרתיו אף עשיתיו. בורא השמים הוא האלהים. לא תהו בראם ודומיה' כלם נאמרו על המצאת היש מאין כי אין אצלינו בלשון הקדש מלה אחת תורה על המצאת היש מאין אלא הלשון הזה ומפני שהיה ענינו באמת המצאת מה שלא היה וזה כפי היכול' הגדול המוחלט. לכן השאיל הכתוב לשון בריאה לכל דבר מופלג וזר בענינו ויוצא מההקש ומזה הענין אבל היה זה ע"ד השאלה נאמר ויברא אלקים את התנינים הגדולים. כי מפני ארכם שזכרו הקדמוני' שיש מהם ארוכים חמש מאות פרסה יחס בריאתם אל האלקים כאלו המציאם מאין כפי יכלתו המוחלט וע"ד זה יוצר הרים ובורא רוח שהוא הרוח החזק מפר' הרים ומשבר סלעים וכן נאמר בבריאת אדם לשון בריאה להיותו דבר יוצא מן ההקש ר"ל הדבק הנשמה השכלית העליונה אל הגוף הנגוף. ולפי שהאדם היה מפאת גופו נעשה יש מיש. ומפאת נפשו נברא יש מאין הושאל בו לשון בריאה. וגם בפליאות העצומות תמצא לשון בריא' כמ"ש נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ. וכן ואם בריאה יברא יי כי להדמות הנפלאות ההם לבריאה הראשונה הושאל בהם לשונה וכן אמר יהושע לבני יוסף ובראת לך שם בארץ הפרזים ובראת לך והיו לך תוצאותיו. כי מפני שלא הית' הארץ ההיא מיושבת והיתה כתהו והעדר לכן צוה אותם שיבראו אותה ויעשו' מחדש וכן אמר הכתוב בישראל להיות ענינו על צד הפלא ברבויו וממשלתו ועם נברא יהלל יה בוראך יעקב ויוצרך ישראל בוד' ישראל מלככם וגם על כורש שקוד' היותו עשאו השם כלי למעשהו אמר אני יי בראתי חרש. בראתי משחית כי בכלם על הדבר המחודש שלא היה היוצא מדרך ההקש השאיל לשון בריאה וסימן לדבר כי ברא יי חדשה בארץ. ובזה הדרך גם כן נאמר בורא חשך ובורא רע לרמוז אל החמר הראשון החשוך התחלת הרעות שהשם בראו כמו שיבוא בפרושי לזה הכתוב או על רעות העולם הבאות שלא בדרך ההיקש. וכן לב טהור ברא לי אלקים ענינו שימציאהו בו כנגד טבעו החוטא כפי יכולתו וכן בורא ניב שפתים ודומיהם כי ממה שזכרתי תוכל לפרש מה שלא זכרתי. הנה התבאר מזה כלו שלשון ברא הנחתו הראשונה הוא על המצאת הדבר אחר ההעדר כדברי הרב המורה. ושמה שנמצא עמנו בהמצאת יש מיש הוא על דרך ההשאלה בדברים הזרים והמופלגים היוצאים מן ההקש כפי היכולת המוחלט או המופלג. והותרו בזה הספקו' אשר עשיתי בדברי הרב עם הצדק דבריו אמנם הנשיא רבי אברהם בר חייא בספר מגלה המגלה כתב שהכתוב קורא נתינת המציאות הכחני לדברים בריאה ויציאתו לפעל יקראהו עשייה או יצירה וכמו שאמ' אלה תולדת השמי' והארץ בהבראם ביום עשות יי אלקים ארץ ושמים כי בתחלה היו נבראים כפי המציאות הכחני ואח"כ נעשים ביציאתם לפעל. וכן ביום ברוא אלקים אדם בדמות אלקים עשה אותו שבראו בכח תחלה ואחר כך הוציאו למעשה וכן הוא אומר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שקד' לשון הבריאה שהוא כפי המציאות הכחני