מפעלות אלוקים מ

פרק שצריך להתבונן בארבע מלות שבאו בערך השמים לשם והם ברא ועשה וקנה ואל ויצירה לא באה בשמים ובארץ לפי שהיצירה אמנם נופלת על עשיית צורה ותאר או מקרה מן המקרים האחרים כי הצורה והתאר ג"כ מקרה ולזה אמר יוצר אור מפני שהוא מקצה ויוצר הרים מתארם וכן וייצר יי' אלקים את האדם אמנם זה המציאות המיוחס בכלל אשר הוא השמים והארץ התיר עליו ברא לפי שהוא אצלנו המצאה מהעדר ואמר ג"כ עשה לצורתן המינית אשר נתן להם ר"ל טבעיהם. ואמר בהם קונה שמים וארץ לפי שהוא יתברך המושל עליהם וכו' וכמה מהקושי יראה בדבריו אלה אם ראשונה במה שאמר שלא זכר הכתוב בשמים ובארץ לשון יצירה לפי שהוא מורה על הצורה ועל התאר ועל המקרים. והיא הנותנת שהיה ראוי לומר בהם יצירה כיון שהאל יתברך נתן בשמים ובארץ צורותיהם תמונותיהם וכל מקריהם מהכמות והאיכות. כי הצורה תאמר על העצמית והתאר על התמונה הכמותית והמקרים האחרים שזכר רמז למקרה האיכות וכיון שהכל מעשה ידי יוצר מדוע מזה הצד לא יאמר יצירה בשמים ובארץ. ושנית יקשה אמרו כי הצורה והתואר ג"כ מקרה כי הנה הצורה העצמית היא עצם ויותר ראויה בשם העצם כי היא הנותנת המציאות והעצמות לדבר ואיך קראה מקרה והראיה שהביא מפסוק וייצר יי' אלקים את האדם היא המוכחת שלשון יצירה על הצורה העצמית נאמר ושלישית באמרו שלשון ברא הוא אצלנו המצאה מהעדר כי הנה מצאנו ויברא אלקים את התנינים הגדולים והם מהיסודות נעשו וכן מצאנו בריאה באדם ויברא אלקים את האדם והכתוב מבאר שעשהו מעפר האדמה וגם בחשך שהוא העדר נאמר לשון בריאה וכמו שכתב הראב"ע אבל כונת הרב בזה לפי דעתי הוא שהכתוב יחס לשמים ולארץ בערך לשם לשון ברא ועשה וקנה ואל מצדדין מתחלפים ובחינות מתחלפות אם ברא להגיד שלא נברא מדבר אבל שהיתה ההמצאה אחר ההעדר ואם עשה להגיד שהוא יתברך עשה הדברים כל אחד כפי טבעו מתחלף זה מזה. ולכן אמר שעשה מורה על הצורה המינית אשר הוא כוללת החמר והצורה ששניהם מקיימים המין וזה צורך אמרו ר"ל טבעיהם להודיע שלא אמר צורתם המינות על הצורה המופשטת כי אם על המורכב צורה בחמר כי הוא טבע הדבר ומינו וכאלו יאמר שמלת עשה מורה על המורכב מחמר וצורה ואם קנה בבחינת היותו מושל ר"ל מניע הגלגל העליון אשר בתנועתו מנהיג השמים והארץ יחד ומתמידם ואם אל להורות על שלמותו שהוא בעל היכולת הבב"ת וסבה ראשונה והוא אמרו שופט והם נשפטים ולרמוז שהוא היכול לשנותם ולהפסידם כפי רצונו. אמנם לשון יצירה אמר שלא באה בשמים ובארץ לפי שהיא מורה על נתינת הצור' אם עצמית אם מקרית בנושא שהיה קודם אליה ואלו יאמר הכתוב במעשה בראשית לשון יצירה היינו חושבים שדעת אפלטון אמת שהאל יתברך נתן הצורות והמקרים בחמר קדום ולהרים מכשול מדרך עמו לא נזכר בזה לשון יצירה כי אם לשון בריא' שתורה על שלילת זה ושהיתה המצאה אחר ההעדר או לשון עשייה המורה על המצאת המין כלו חמר וצורה שהם שתי הלשונות המתיחסים לענין החדוש ואולם קנה ואל הם בהנהגתו וממשלתו ומשפטו בעולם אחר החדוש. והנה אמר כי הצורה והתאר ג"כ מקרה להגיד שהצורה בין שתהיה עצמית או מקרית צריכה אל נושא וידומה הויתה ובטולה מבלתי הפסד נושאה וכאלו אמר שהצורה והתואר דינם כצורך הנושא הקודם כענין המקרה אל נושאו. וכמו שהוכיח מיוצר אור שהאור הוא מקרה יחול באויר. ויוצר הרים ר"ל שתארם בגבנוניתם. וכן הוא וייצר יי' אלקים את