מפעלות אלוקים לז

שקבל שהשכלים הנבדלים היו מכלל הנבראים בימי בראשית ושהחמר ההוא היה קדום שממנו נבראו שמים וארץ והוא כי הנה יתחייב שיהיה החמר הקדום אשר אמר הוא העלול הראשון ממנו יתברך וזה בלתי אפשר כי איך יהיה גשם חסר אשר כזה בתכלית החסרון מתחייב חיוב ראשון בלתי אמצעי מהסבה ראשונה השלם בתכלית השלמות זה בלי ספק לא יצוייר כי הפעולה ראוי שתדמה לפועל כל מה שאפשר ובפרט הפעולה המתמדת הפועל אותה שראוי שתדמה יותר אליו מהפעולות העתיות הבלתי מתמידות עמו כי המתמדת היא המיוחדת אליו מצד עצמותו ואיך יתכן שיצדק זה על החמר ההוא החסר מכל הנמצאים ר"ל שיהיה הוא העלול הראשון המיוחס אליו יתברך ושיהיה מציאותו מתמיד ולא יצדק זה על השכלים הנבדלים שהוא מור' שמציאות מחוד' בעת מוגבל וכב' הרגיש הרלב"ג בשקר המגונה הזה וחשב מחשבות להשיב עליו באמרו שהשכלים הנבדלים יתהוו מלא דבר לפי שזה הוא דרך הצורו' כולן שיתהוו בחמרים מלא דבר אבל שהגשם לא יצוייר התהוותו מלא דבר ולכן הצטרך להניח חמר קדום ממנו נתהוה ואין דבריו צודקים לפי שזה שאמר בהוית הגשמים ומציאותיהם ולכן הן לא הוות ולא נפסדות בעצם והצורות הוות ונפסדות במקרה. ואינן הוות מלא דבר כמו שאמר אבל יתהוו מכח החמר כי מהכח יתהוה הפעל והפעל בהפסדו ישוב אל הכח אמנם השכלי' הנבדלים שהם הצורות הנפרדות אין ענינם זה כי הם נמצאים בפני עצמם ועצמים נכבדים אשר עמידתם בעצמותם יותר בשלמות לאין שיעור מהנכבדים שבגשמי' ואיך יצוייר א"כ התהוותם מלא דבר בהיות שלא יצוייר זה מהגשמים כמו שאמר וכל שכן מהחמר הראשון שבעצמותו היא כחניותו והכח ממוצע בין ההעדר והמציאות ואם נודה שיתהוו העצמים הרוחניי שהם פעל גמור מלא דבר בהיותם רחוקי' בתכלית המרחק מההעדר אף שוכני בתי חמר הגשמים שאין פעליותם כל כך והם בטבעם יותר קרובים אל ההעדר שהוא יותר אפשר וקרוב בהם שיתהוו מההעדר ההוא וק"ו ובן בנו של ק"ו החמר ההוא שכל מהותו שהוא כחניותו הוא קרוב מאד אל ההעדר הגמור שיתחייב היותו יותר אפשר בחקו שיתהוה מההעדר המוחלט ומזה תבין איך נתעור הרלב"ג בהחזיקו בזה הדעת הנפסד לא לבד כפי התורה כמו שיתבאר כי אם גם כפי העיון הישר הפילוסופי אשר בו התפאר ומלבד כל הבטולים האלה עוד עשה ארסטו בטולים אחרים על דעת אפלטון מפאת התנועה הבלתי מסודרת שהניח שהיה לחמר ההוא הקדום קודם הבריאה כמו שזכרתי למעלה גם ספקות אחרים זכר הרלב"ג עצמו על דעתו והתירם בשפת חלקות ויש בהתרתם ערעור רב גם הרב רבי חסדאי במאמר שלישי כלל ראשון פרק רביעי מספרו עשה בטולים אחרים לדעת הרלב"ג בפרט ולא החזקתי בהם כי לא ישרו בעיני כפי כונת המקום הזה סוף דבר שהיה דעת אפלטון והרלב"ג שנמשך אחריו בחדוש העולם מהחמר קדום דבר לא יכילהו הרעיון ולא תסבלהו המחשבה המיושרת עד שמפני זה כבר היו מהפילוסופים הנמשכים אחרי אפלטון שכתבו שלא כיון אפלטון לחדוש הזמני בעולם אלא לחדוש התמידי שהוא היותו עלול ונאצל תמיד מהש"י לא סר ולא יסור ואחרים אמרו שאפלטון הניח החמר הקדום קודם הבריאה רק מצורה אבל לא זמן בב"ת כי אם זמן קצוב ושכבר קדם אליו בריאה אחרת והתמידה זמן ונפסדה ושבה אל החמר ההוא הראשון ואח"כ שיעור זמן מה נתהוה פעם אחרת והיה לפי זה הוית העולם באותו חמר והפסדו הולך בסבוב מני קדם כמו שילך העניין לדעת ארסטו בהויות החלקיות.