מפעלות אלוקים לו

בבחינת עצמו ומחוייב מצד סבתו ואם יתבאר שאינו מחוייב המציאות לא בבחינת עצמו ולא בבחינת סבתו יתחייב בהכרח שלא יהיה מחוייב המציאות ונצחי כלל אבל אפשרי מכל צד ומחודש ואמנם שאינו מחויב המציאות בבחינת עצמו והוא אשר אין מציאותו תלוי בזולתו יתבאר בזה הדרך. והוא שאם היה הדבר כן היו שם שני מחויבי המציאות בבחינת עצמם ר"ל הסבה הראשונה והחמר הקדום ההוא ושניהם לא ימלט מהיותם או דומים מכל אופן או מתחלפים מכל צד או דומים מצד מה ומתחלפים מצד מה מה בדבר עצמי או מקרי ואם היו דומים מכל אופן לא היו א"כ שנים אבל אחד ובטל הרבוי והשניות והיה האל יתברך הוא חמר הקדום והחמר הקדום הוא האל יתברך אחרי שלא יושכל שניות במה שאין הבדל וחלוף כי הנה לא ימצאו כמו שאמר ארסטו שני שחרוריות למשכן אחד ואם היו מתחלפי' מכל צד לא היו שניהם משתתפי' בחיוב המציאות מצד עצמו יתחייב אם כן שידמו וישתתפו בדבר מה ויובדלו בדבר אחר והיה אם כן כל אחד מהם מורכב משני דברים האחד הוא הכולל והמשותף לשניהם מחיוב המציאות והשני הוא מבדיל ביניהם אשר בו יתחלפו זה מזה ואם היה זה כן יתחייב שלא יהיה אחד מהם מחוייב המציאות כי כבר התבאר בחכמת האלדות שהמחויב המציאות מעצמו א"א שיהיה מורכב מענינים לפי שיצטרך אל מרכיב ויהיה א"כ עלול לא עלה ועוד שאם היה החמר ההוא מחוייב המציאות מצד עצמו לא היה אפשר שישתנה בשום צד וכ"ש לנמצא זולתו כי כבר התבאר שהמחייב המציאות מצד עצמו הוא בלתי משתנה שאם היה משתנה תהיה לו סבה משנה אותו ויהיה א"כ עלול לא עלה ולפי זה לא יהיה אפשר באותו חמר קדום שישתנה מהיותו ערום: אל קבול הצורות בזמן מהזמנים כמו שאמרו ועוד שמתארי מחוייב המציאות מצד עצמו שיהיה שלם בתכלית השלמות כי לא יתכן שיחסר לו דבר שלמות יצטרך לזולתו להשלימו בו ובהיות החמר ההוא אשר אמרו חסר בתכלית החסרון מצטרך להשלמתו אל נמצא זולתו הוא הסבה הראשונה ישפיע לו המציאות וההווה א"א א"כ שיהיה הוא מחוייב המציאות מצד עצמו ועוד שמתנאי המחוייב המציאות מעצמו שיהיה פועל ראשון ופועל גמור ולא יתכן בו שיהיה מתפעל ולא כחני כלל כל שכן שיהיה כלו כח גמור והתחלת ההתפעלות בכל הדברים כמו שהוא עצמות ומהות החמר הקדום אשר אמרו הנה מכל הצדדין האלה יתבאר שא"א שיהיה החמר ההוא אשר אמרו מחוייב המציאות מצד עצמו וכבר ביאר האלקי כל זה ר"ל שהמחוייב המציאות א"א שיהיה כי אם אחד ושהוא פשוט לא מורכב ושאינו גשם ושהוא פועל ופועל גמור בלתי מתפעל כלל שלם ובלתי מצטרך לזולתו שהוא כלו הפך מה שאמר אפלטון וסיעתו בחמר הקדום ההוא ואמנם שאינו מחוייב המציאות מצד סבתו יתבאר לפי שהמחוייב המציאות מצד סבתו ראוי שיהיה נצחי עומד על ענין אחד תמיד מבלי שיסור ממנו בזמן מהזמני' כמו שתעמוד סבתו ולא תסור חיובה ומציאותה ממה שהיא כמו האור הבא מן השמש שהוא נצחי ומתחייב ממנו תמיד באופן אחד מבלי שנוי כפי נצחיות השמש שהוא סבתו ואם היה החמר ההוא הקדום כן יתחייב שיהיה תמיד על ענין אחד אם ערום ורק מצורה תמיד או מלובש בצורה תמיד או שתמיד ישתנה בקבול הצורות זו אפר זו בסבוב לא שיהיה זמן בב"ת רק וערום מצורה ואח"כ יהיה קצתו מלובש בצורה קיימת תמיד כגרמים השמימיים וקצתו פושט צורה ולובש צורה כיסודות והמורכבים מהם כי הנה החלו הזה לא יתכן שיהיה בדבר מחויב המציאות מצד סבתו בהיות הסבה קיימת ובלתי משתנה מענין לענין ועוד יקשה על הרלב"ג