מפעלות אלוקים לה

הנה עצם ההיולוי הוא כחניותו אל חלוף הצורות ואם היה חמר אחד לכל הדברים יתחייב שיהיה כחניות חמר השמים משתוקק אל צורות מתחלפות כמו שהוא בחמר השפלים והוא סבת ההויה וההפסד בהם. ואין להם שיאמרו שהיו החמרים הקדומי' שנים ערומים מכל צורה כי הנה מה שבכח מכולל מצודה לא יבדל ממה שבכח משולל מצודה כי אם יצוייר התחלפות בין שני חמרים ראשונים הוא בהצטרפות אל הצורות בהיותן תמיד עמהם אבל בהיותם ערומים שניהם מבלי נורה כלל אי אפשר שיצוייר בהם הרבוי בשום צד ובכלל שאם היו השמים מחמר הדברים השפלים היו הם נפסדים גם כן או היו הדברים השפלים נצחיים כמוהם וישוב א"כ הנצחי נפסד או הנפסד נצחי או יתהפך הנצחי בנצחי מזולת מינו כמו שיתהפך ההוה הנפסד הווה נפסד אל זולת מינו וכבר העיר הרלב"ג בכמו הספק הזה על דעתו והשיב שאם היתה ההויה הכוללת הראשונה בדרך טבעי כהויה החלקות היה הספק חזק מאד אבל מפני שהיתה הבריאה הראשונה כפי הרצון האלקי ולא בדרך הטבע היה אפשר שינתן בה לחמר האחד תכונות מתחלפות וגם הפכיות כאלו תאמר בגרמים השמימיים צורה נצחית קיימת ובגשמים השפלים צורה חולפת בלתי נצחית והנה תשובתו זאת אינה מספקת לפי שההפסד בדברים הנפסדים אינו מתחייב מפאת הצורות כי הצורה היא נותנת המציאות בדבר ומעצמת אותו אבל ימשך ההפסד תמיד מפאת החמר כי הוא מפני כחניותו שהוא טבעו ומהותו יפשוט צורה וילבש צורה ואם היה חמר השמים הוא עצמו חמר היסודות אף שיהיו צורותיהם נתונות אליהם ברצון האל בתחלת הבריאה והן מתחלפות מצורות השפלים כפי השלמות והחסרון תכלית החלוף הנה כמו שבשפלים יקרה ההפסד מפני החמר הכחניי אשר בהם ולא מפאת הצורה ככה יתחייב ג"כ בעליונים שמפני חמרם ישתוקקו אל ההמרה והשנוי בצורות והוא סבת ההפסד ורצון הפועל לא יבטל זה אחרי שאין מאתו כי אם הצורות אלא אם נאמר שהאל יתברך בעת הבריאה יאה הסיר מקצת החמר ההוא כחניותו אל הצורות שאינו בו שהוא עצמותו ומהותו והשיב אותו לתהו ולהעדר ואחר המציאו מאין באופן אחר ונתן בו הצורות הקיימות וכל זה מגונה ויוצא ממה שהניחו שהוא קדום ושלא היתה הבריאה מן ההעדר. הנה אם כן היות השמים נצחיים והשפלים נפסדי' מוכיח שלא השתתפו כלם בחמר אחד וכבר כתב אבן רשד שלא נשער במציאות החמר הראשון כי אם מפאת ההויה וההפסד ולכן מי שלא יקרהו ההויה וההפסד אינו בעל חמר ומפני זה כשהביא הרב המורה בפכ"ו ח"ב מאמר רבי אליעזר שמים מהיכן נבראו ותמה ממנו להיותו מורה על חמר קדום כתב בסוף דבריו וז"ל אלא שעכ"פ הועילנו בו תועלת גדולה שהוא ביאר שחמר השמים בלתי חמר הארץ ושהם שני חמרים נבדלים זה מזה ולא שער הרב התועלת הזה כי אם להודיע שלא היה דעת רבי אליעזר כדעת אפלטון בחמר הקדום כמו שיראה מפשוטי דבריו כי הוא משני חמרים דבר לא מחמר אחד כאפלטון והנה יבא אח"ז ביאור הפרק ההוא כי יש לי בו עיון רב והשתדל הרב להוכיחו עוד ממה שאמרו בב"ר בשם רבי אליעזר עצמו כל מה שבשמים בריאתו מן השמים כל מה שבארץ בריאתו מן הארץ וכל זה כדי להרחיק דעת חכמי ישראל מדעת אפלטון הנפסד. וכבר יבוטל עוד דעת אפלטון והרלב"ג שנמשך אחריו בדעת חמר הקדום בטענה אחרת חזקה מאד והוא שהחמר תהוא אם היה קדום ונצחי היה מחוייב המציאות ולא ימלט אם שיהיה מחוייב המציאות בבחינת עצמו או שיהיה אפשרי