מפעלות אלוקים לד

חלוף דעותיהם אם השמים הוים אם לאו האמנם ברח הרב המורה מהדעת ההוא המשותף אליהם מפאת העיון ומפאת התורה ועיקריה. אם מפאת העיון לפי שהם הניחו החמר הקדום ההוא עומד זמן בב"ת מופשט ורק מכל צורה וזה בטל כי הנה הפילוסוף ביאר במובת חותך המנע מציאות ההיולי מופשט ורק מצורה והדבר מבואר בעצמו כי הנחת חמר נמצא וערום מבלי צורה הוא דבר סותר נפשו לפי שמה שמציאותו בכח אי אפשר שימצא בפעל אם לא כשתצטרף אליו הצור' כי היא סבבה פעל מציאותו. ואם היה החמר נמנא ערום מבלי צורה לא היה הוא חומר בכח אבל נמצא מה בפעל והוא אם כן בעל צורה ובכלל שאין ענין החמר ומהותו דבר זולת מה שלא ימצא בפעל מבלעדי הצורה כי הוא מתעצם בכחניותו כמו שאמר אבן רשד ואיך אם כן יאמין הרב בדעת הזה אחרי שבא מזה הצד מופת על סותרו. וכבר חשב הרלב"ג לקיים המצא חמר ערום מבלי צורה. ואמר שלא היה זה נמנע אבל מחוייב שימצא כן לפי שאנחנו נמצא צורה עם חמר כמו הצורות ההיילאניות. ומצאנו צורה בלי חמר כצורות הנבדלות ולכן יתחייב שימצא גם כן חמר מבלי צורה. ואמנם היה זה נמנע באלו הנמצאות השפלות להיותן מלובשות באיכיות הראשונים שהם כצורות ליסודות ואינו אפשר שיופשטו במוחלט וכמו שהאריך בזה. והטענה הזאת שעשה הטעאה נגלית היא. לפי שהצורות הנבדלות אינן אחרות במין ולא בסוג עם הצורות ההיולאניות. כי הנבדלות הם נמצאים שלמים בעצמם ובמדרגה עליונה מהשלמות ואין מציאותם בחמר כצורות ההילאניות שמציאותם אינו כי אם בחמרים. ולכן יאמר על הנבדלות ועל ההיולאניות שם הצורה בשתוף השם הגמור. ואם היו הצורות ההיולאניות נמצאות מבלי חמר היה באמת מאמרו מופת חזק. כפי אותה ההקדמה שזכר הפילוסוף והביאה הרב המורה בתחלת החלק השני שכאשר ימצא דבר מורכב משני דברים וימצא האחד מהם בפני עצמו חוץ מהמורכב שיתחייב שימצא האחד ג"כ חוץ ממנו בפני עצמו חבל אין הדבר כן כי הצורות ההיולאניות ההן אי אפשר שימצאו מבלי חמר נושא אליהן עם היותן נותנות המציאות למורכב ואיך א"כ ימצא החמר מבלתן בהיותו חסר ובלתי נמצא מפאת עצמו כי הנה המציאו' לדבר הוא כלו מפאת צורתו ומי שאין לו צורה אין לו מציאות ומזה יתחייב שהחמר הקדום שאמר אפלטון אם היה רק ומופשט מצורה שהיה בלתי נמצא אבל נעדר לפי שאין מהות החמ' בעצמותו כ"א היותו נושא הצורות ומבלתי צורה אין לו מציאות כלל והוא מכלל ההעדרים. וענין הצורות הנבדלות אין להן הקש בזה כמו שלא נחייב באדם המצוייר בכותל שימצא בו מה שימצא באדם החי השלם בנפשו וכחותיו ואם היה לזה הדמוי שחשב הרלב"ג מקום היה מתחייב מזה שתמיד ימצא בעולם חמר ערום מבלי צורה כמו שתמיד ימצאו צורות נבדלות מבלי חמרים ולא היה בשום צד מספיק לזה הדמוי הנחת חמר ערום קודם הבריאה או בעת מן העתים כמו שחשב ובכלל שהנה מציאות החמר הראשון כמו שאמרו הפילוסופים הנה לא יפול ברשת הדמיון כי אם בהצטרפו אל הצורות כי אין לו מציאות אחר בפני עצמו כי אם צרופיי וכחניי על מציאות הצורות ואיך יצוייר אם כן המצא חמר קדום מבלי צורה והוא דבר מתנגד לעצמו כל שכן זמן או המשכות ושעור מציאות בב"ת גם הוקשה על הרב הדעת הזה לפי העיון לפי שהוא בלתי אפשר שישתתפו העליונים והתחתונים בחמר אחד ויהיו העליונים. קיימים ונצחיים והשפלים הווים ונפסדים בסבוב תמיד כי