מפעלות אלוקים לג

שהיה אפלטון מאמין בקדמות העולם כי הנה החדוש כבר יאמר על המצא' הצורות כחמר ועל המציאות התנועה המסודרת שלא היתה. כמו שיאמינהו אפלטון בענין העולם ושנית איך נראה הסתירה הזאת בדברי הרב המורה עצמו מפי"ג לפכ"ז הנזכרים. וגם לדברי בעל ספר הכוזר. ושלישית למה היה דעת רבי אבהו בעיני הרב המורה מגונה מדברי רבי יהודה ברבי סימון. אם שניהם השתתפו בדעת הקדמות. ורביעית מאין ראה הרב היה מאמר רבי אבהו מורה על קדמות העולם הזה שאנחנו בו. כי הנה באמרו שהיה בונה עולמות ומחריבן היה באמת מכחיש דעת הקדמות ומקיים דעת החדוש וחמישית הן תוי לדעת מאין לקח לו הרב שהית' הבריאה הראשונה מלא דבר ואחרי האפס הגמור בהיות שלא בא אצלו עליו מופת ולא טענה כי הנה הטענות שעשה בפי"ט מאותו חלק שני להכריע דעת החדוש מפאת תנועות הגרמים השמימיים והכוכבים לא הוליד מהם כי אם שהיה העולם בכונת מכוין ורצון רוצה ומיסד אבל לא שיהיה מלא דבר כמו שיתבאר אחר זה. ואם נפל הרב בזה מפאת לשון ברא שמורה על המצאת יש מאין הנה הוא באמת כפי דעת רוב המפרשים משענת קנה רצוץ. כי הנה הלשון ההוא יסבול הפירושים לפי שגם כן מצאנו לשון בריא' על המצאת יש מיש כמו שתראה בהוית התניני' שנתהוו מהמים ובאדם שנברא מן העפר וכמו שכתב הר"אבע ולמה אם כן נכנס הרב לקיים בריאת העולם מלא דבר בהיות זה הגדול שבספקות והבטולים שעשו הפילוסו' על דעת החדוש. ומה הכריחו על זה ומה הם פשוטי התורה אשר נחזיק בם ונבין אותם כפשוטיהם שבעבורם לא נטה לדעת אפלטון כמו שאמ' הרב. כי הנה בתורה כמו שכתב הר"לבג לא נאמ' שהיתה הבריאה מלא דבר או אחר ההעדר. אבל העידה תורה בלבד שהשם ברא את השמים ואת הארץ ולמה לא תפורש הבריאה ההיא כפי דעת אפלטון בבריאה והחדוש. כי הנה עם היות שלא בא עליו מופת. ר"ל על היות הבריאה מחמר קדום הנה גם כן לא בא מופת על סותרו כלומר שהיתה מלא דבר אחר העדר. וישאר אם כן הדבר הזה באפשרות שאפשר לפרש כתובי התורה עליו והר"לבג כתב שהרב המורה ברח מדעת אפלטון לא מפאת התורה כי אין בה דבר ינגדהו כי אם מפאת העיון מפני הספקו' שעשה ארסטו עליו ר"ל מהיות נמצא זמן בב"ת אפשרות באותו חמר שלא יצא למציאות והוא בטל ושיהיה העולם נמצא קודם היותו מפאת התנועה המבולבלת שהניח ואתה רואה מדברי הרב המורה שלא נתרחק מדעת אפלטון מפני זה בלבד כי הוא גם כן נסמך בדבריו לפשוטי התורה

הפרק הד' בביאור השבות שבעבורם ברח הרב המורה מדעת אפלטון כפי העיון אמתת כונת הרב המורה אצלי בדבר הזה היא שהוא עשה עיקר דעת החדוש היותו מלא דבר ואחר האפס הגמור עד שמפני זה באותו הפרק י"ג הנז' כשהביא הדעות בקדמות העולם בהחלט. והשני דעת התורה האומ' בחדושו במוחלט שהם שתי קצוות הדעת. ודעת אחר אמצעי ביניהם האומ' בחדוש העולם מחמר קדום כי הוא מורכב מקדמות החמר ומחדוש הצורות בין שיאמיניהו במה שבתוך הכדור בלבד כאנכסגורש ואבן דקליס ובעלי הסבוב או שיאמינו החדוש גם כן בשנים כאפלטון. כי הנה שתף הרב כלם בדעת אחד לפי שכלם הסכימו היות החדוש מדב' ולכן אמר הרב שם שהדע' ההוא היה נחלק לכתות אין תועלת לזכרם. שאמר זה לפי שאחרי השתתפם מהיות מחמר קדום מה יתן לך ומה יוסיף לך