מפעלות אלוקים רב

את דרכם מהתקון והטוב אשר חשב עליהם יוצרם אשר לזאת הסבה חוייב שיעשם כלי אחר כאשר יישר בעיניו ואמר שיודיעם שכחומר ביד היוצר כן היו בידו בית ישראל ר"ל שלא יבטחו בייעודים הטובים שהבטיח את אבותם וגם לא יתיאשו ביעודי העונשי' שהתרו בהם הנביאים כי כל זה יחזור בהשתנות הכנת האנשים המיועדים בהם ולא נצטרך לדחוק הכתובים בפירושים זרים כאשר פירשו בהם הראשונים ומפני זה גם כן נתירא יעקב מעשו לפחדו שמא יגרום החטא ולא יתקיים הייעוד שנאמר לו. ואמנם מאמר חז"ל שכל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר אם שנפר' אותו כמו שפרשו הר"לבג כשלא יהיה התנאי בעצמות. או שנאמר והוא היותר נכון שהמאמר ההוא הי' סברא גוברת שחשב האומר אותו שהיעוד הטוב לא היה חוזר. וכבר כתב הרב הגדול בפי' פ' חלק שהמאמרים שאינם לענין מעשה ובענין הדין שאין האדם מחוייב להאמינם כ"א כפי מה שיראה מסכים לשרשי התורה ועניניה. כי הסברות ההם לא היו ההלכה למשה מסיני לחכמים ההם כי אם מחשבה וסברא עיוני' לא זולת זה. ויפורש עם זה הכתוב אשר ידבר הנביא בשם יי' ולא יהיה הדבר ולא יבא שיהיה זה כשיעד על אות ומופת או יגיד מה שיקרה מהדברים שאין בהם טוב ולא רע כמו שאמרתי. ואמנם אמרו בזדון דברו הנביא לא תגור ממנו הוא להודיע שלא יאמרו שטעה הנביא בשקול הדעת וכשגגה היוצאת מלפני השליט כי בלא ספק לא דבר מה שדבר כי אם בכונ' לשקר והוא הזדון. ועל כן לא תגורו מחכמתו ומהתפארו בנבואה ויהרגו אותו על כל פנים וממה שיראה עוד אמתת מה שאמרתי בבחינ' הנביא הוא מה שמצינו בבחינת נבוא' אדוננו משה אשר הוא מראה מלוטשת משל ודוגמ' ליתר הנביאים כלם ר"ל שכאשר אמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי יאמרו לא נראה אליך יי נתן לו הקב"ה אות ההפך המטה נחש ואות הדם והיד ואות' יעשה אות' לעיני העם יואמן העם אבל לא נתן לו ייעודים טובים או דעים ממה שיהיה ואם נאמר כדברי הר"ן שפי' נביא מקרבך מאחיך כמוני שיאמת נבואתו כמו שנתאמתה נבואתם יתחייב שכל הנביאים יאמתו נביאותיהם ע"ד נסים ונפלאות כמו שעשה משה ואליהו בהר הכרמל שלא יעד בדבר עתיד מטוב ועד רע לאמת נבואתו כ"א בהורדת האש מהשמים על העולה כי זה היא הדרך האמתי לבחינה ולנסיון לא זולתו ושמואל הנביא לא אמר לשאול לאמ' לו מלכותו ומשיחתו יעד טוב ולא רע כי אם ממה שימצא בדרך ומה שיקרה לו שם ממה שאין בו טוב ולא רע ולא יפול תחת החזרה וכבר ביארו חז"ל שבחינת הנביא תהיה בנסים ובנפלאות באותו מאמר שזכרתי למעלה ממס' סהנדרין והאומר על דברי נביא מנא ידע דאיעניש דיהיב ליה וכו' שמורה שבחינת הנביא אינה ביעודים אלא באותות כמו שאמרו דיהיב ליה אות ושזה יהיה בתחלת נבואתו לא אחר היותו מוחז' לנביא והתימ' מהרב הגדול ממה שברח מהיות בחינת הנביא על פי האותות לפי שהמאמין על פי האותות יש בלבו ספק והרהור אם הם בלהט ובכישוף ונטה דעתו שיבחן ביעודים העתידים טובים או רעים לפי שאם מעשה הנסים ימצא בו ספק שמא נעשו בלהט ובכשוף כ"ש וכ"ש שימלא הספק בהגדת העתידות שאיפשר שיועדו בקסם ובכשוף ומפעל האוב והידעוני ומחכמת משפטי הככבים. ואיך אם כן נאמר שתהיה הבחינה בהגדת העתידות ולא בנפלאות בהיות מעשה הנפלאות דבר יותר זר ויותר מרוחק מידיעות בני אדם מהגדת העתידות הנה התבאר מכל זה שהנסים והנפלאות הם בחינות אמתיות לנביא והוא מה שרציתי לבאר פה. ואני בפירוש התורה פרשתי בחינת הנביא הזאת על הדרך הזה