מפעלות אלוקים רא

הטוב שהיעוד הטוב שוה ליעוד הרע בחזרה וכן לדעת החכם יצטרך לדחוק רגע אדבר וכ' ורגע אדבר וכו' לבנות ולנטוע שלא ידבר זה כי אם אל לבו ורגע אדבר לנתוש ולנתוץ שידבר אל נביא ויעשה אם כן חולקי' הכתובים. וזהו הקושי עצמו שעשה ה"ר חסדאי לדברי הרב הגדול ולדברי הר"לבג וראה הקיסם בשן חברו ולא נטל הקורה מבין עיניו והנה הכתובים במשפטי' שווים רגע אדבר ורגע אדבר ושניהם בלשון אחד ולכן ראוי שיתפרשו שניהם בשוה. והד' כי אם היה היעוד הטוב הנאמר לנביא בלתי חוזר איך ירא יעקב מעשו בהיותו יעודו טוב ונאמר לו שהיה נביא. ומה שהשתדל להסיר הספק הזה באומרו שהיתה היראה מדרך הסבות אשר יצטרך אליהם להגיע ליעודו הטוב אינו כלום כי היראה מעשו אינו ההדרכה בסבות הנאותו' והנה יראה זה מתפלת יעקב שאמר הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנכי אותו וגו'. והוא המורה שהיתה יראה ממש מעשו לא ההדרכה בסבות והיתה יראתו שמא יגרום החטא ויהיה היעוד הטוב חוזר ולכן התפלל שלא יחזור אבל שיקים יי את דברו ומפני הספקות האלה גם כן יראה הדעת הזה בלתי אמתי. ואשר אאמינהו אכי נאות ואמתי בדרוש הזה הוא שנאמר שפעולות הנביא ודבריו הנפלאים הם בג' מינים מין האותות והמופתים שיעשה בשנוי הטבע ומין הגדת מה שקרה או מה שיקרה מענינים היו או יהיו מבלי שיהיה בהם טוב ולא רע כמו מה שהגיד שמואל נשאול שנמצאו האתונות ומהאנשים אשר ימצא בבואו בדרך. ומין הייעודים הטובים והרעי' שיהיו לאומה מן האומות או לאיש מן האישים בעתיד. והנה בחינת הנביא תהי' במין הראשון ובמין הב' הנזכרים בלבד בא במין הג' מהייעודים מהטוב או מהרע והשכל יגזור בזה כי הבחינה אין ראוי שתהיה כי אם בדברים הנעשי' לתכלית הבחינה והנסיון לא במה שיכלול הגמול והעונש לאחרים ולכן תהיה הבחינה האמתית בעשיית האותות והמופתים ם בזולת המנהג הטבעי כדי שיכירו וידעו בני אדם כי שם יי נקרא עליו והוא בנבואתו פועל בחומר העולם ועושה בריאות כרצונו. וכן בהגדת מה שקרה או מה שיקרה בהיותו דבר נעלם ונסתר מאותם השומעים שזה מורה על הרוח האלדי אשר בו ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. ואמנם בייעודים העתודים מהטובות או מרעות הגזורות על עם או על איש לא תהיה בחינת הנביא בהם לפי שאלה כבר יהיו גזורים כפי השתנות הכנת המקבלים ולא תצדק הבחינה בהם ואל תקשה על זה ממאמר משה רבינו אם כמות כל האדם וכו' ומאמר אליהו אם איש אלדים אני תצא אש מן השמים וכו' כי המאמרים ההם לא נאמרו לאמת נבואותיהם כמו שחשב הרב רבי חסדאי כי כבר היו נביאים מוחזקים ומה להם עתה להבחין אם היו נביאים אם לא אבל היה זה מאתם משפט ועונש נפלא לאנשים שהיו מבזים אותם ונבואותיהם לא בדרך בחינה ולזה תמצא שכאשר בא יונה אל ננוה והיה הרצון האלדי שיעשה תחלת נבואתת שם ביעוד הרע ההוא הנה לא נתקיים הייעוד ההוא ולא נתאמתה בו נבואתו לפי שהיה מהמון הג' הנזכר שלא יבחן הנביא בו: וכאשר שב העם מדרכו הרעה שב יי מחרון אפו ולא הביא עליהם את הרעה ולזה היה מאמר הנבי ירמיהו כלו כפשוטו רגע אדבר וכו' ורגע אדבר וכו' שפעמים ידבר על ידי נביא או בלתי יעיד רע ופעמים ידבר יעוד טוב וחזרו כלם כשינוי הכנת המקבלים ומעשיהם ולא התנה בהם דבר מבחינת הנביא לפי שלא תהיה בחינתו בזה המין מהייעודים הטובים והרעים: ותחלת הנבואה תורה עליו שאמר וארד אל בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא עושה כחמר ביד היוצר לעשות וכו' והוא ודאי משל להשחתת כתות האנשי'