מפעלות אלוקים קצח

כבואת מרע"ה במצרים נבחנה על פי האותות והמופתים אשר עשה לאמת שליחותו וכבר ביארו חז"ל שבחינת הנביא בתחלת נבואתו תהיה ע"פ אותות ומופתים כאמרם בסנהדרין והמוותר על דברי נביא מנא נדע דאיענש דיהיב ליה אות והא מיכה דלא יהיב ליה אות ולא איענש היכא דאתחזק שאני דאי לא תימא הכי אברהם אבינו בהר המוריה היכי שמע ליה יצחק ואליהו בהר הכרמל היכי שמעין ועבדין שחוטי חוץ אלא היכא דא יתחו' שאני וטם מה שפירשתי בדברי הרב הותרו כל הקושיות אשר הקשיתי על דבריו באר היטב ועם יגזור השם בחיים עוד אבאר הפ"ח ההוא מיסודי התורה כי יש לנו עיון רב בשאר דבריו. ואמנם מה הם האותות והמופתים שבהם יובחנו הנביאים צריך אני לבארו בפרק שאחר זה כי בו מעדו רגלי המחברי' כלם

הפרק היב הרבה נבוכו המחברי' לדעת בביאור מה הן האותו' והמופתים שבהם יבחן הנביא אם הוא נביא אמת אם לא. והרב הגדול המימוני גזר אומר בפתיחתו לפי' המשנה ובספר המדע ג"כ שלא תהיה הבחינה באותות ובמופתים שיעשה הנביא בזולת המנהג הטבעי אבל שתהיה בחינתו ביעודי הדברים העתידים ועם זה כתב הרב שלא תהיה בחינתו ביעודים הרעים לפי שיעור הרע איפשר שיחזור וישוב כמו שמצינו בנינוה אבל תהיה בחינתו ביעודים הטובים וזה בלבד שיהיה היעוד בהם לנביא שלוח לזולתו כי אז היעוד הטוב הנאמר על יד נביא שלוח לזולתו לא ישוב ולא יהיה חוזר היעוד ההוא ובו יבחן הנביא אבל בהיותו נאמר לנביא על עצמו כבר ישוב ולכן נתירא יעקב מעשו ויצר לו לפי שמה שיעד לו השם ית' מהבטחון היה אליו מבלי אמצעות נביא אחר הנה עשה הרב חיזוק לדעתו שתהיה בחינת הנביא ביעודים הטובי' מאמ' ירמיהו לחנניה בן עזור הנביאי' אשר היו לפני ולפניך וגו' הנביא אשר ינבא לשלום בבא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו יי' באמת וסמך הרב עצמו בדעת הזה על סמך דרשות חשבה כמכריעים זה הדעת שאחז"ל כל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר שנאמר ועתה הניחה לי ואעשה אותך לגוי גדול וכתיב ובני רחביה רבו למעלה. וכמה ספקות יתחייבו לדעת הזה אם א' שלפי דרכו זה נצטרך לפרש אשר ידבר הנביא בשם יי' ביעוד הטוב לא ביעוד הרע ויפרש מאמר רמיהו רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לבנות ולנטוע כשיהי' הדבור לנביא עצמו ולא שיהי' לנביא שלוח לזולתו ויפשר רגע אדבר על גוי ועל ממלכה לנתוץ ולנתוש בין שיהיה לנביא עצמו ובין שיהי' לנביא שלוח לזולתו והתנאי' והחילוקים האלה לא נתבארו בכתובים כי הוא מעמיס אותם לומר מה שלא נמצא בהם ושנית כי יצטרך הרב לפרש מאמרים ז"ל כל יעוד שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי אינו חוזר שיצדק כשיהיה על ידי נביא שליח לזולתו ואין הדבר כן כי הוא מאמר כללי מבלי אותו תנאי. ושלישי שלא יתכן לצייר שלא יהיה הב"ה נאמן בדיבורו אשר ידבר לנביא בינו לבין עצמו כמו אשר יאמר אותו על ידי אמצעי ובכדומה לזה אמרו סהדי לשקרי עבידי. ולמה יחזור מהטוב שיאמר אותו לנביא על עצמו ולא יחזור מאשר יאמר אליו על ידי אמצעי והנה חזרת היעוד א"א שיהיה כי אם המיעד להיותו משתנה במעשיו או מצד היעוד בעצמו אם ראוי לחזור ממנו ואם מצד המקבל אם אינו ראוי לקבלו וביעוד הטוב בין שיהיה על ידי נביא שלוח לזולתו או שיהיה לנביא עצמו אין הפרש אצלו יתברך לשיחזור בא' ולא יחזור באחר כי הנה בשניהם המיעד הוא אחד קיים בלתי משתנה ית' שעו. והמקבל הוא אחד והיעוד הוא טוב אחד בשניהם אם כן איך יחזור היעוד מפאת האמצעי והכלי. והרביעית שהמשפט האלקי הוא שוה בשכר ובעונש