מפעלות אלוקים קצה

בהם הפלא אלא להקנות אמונה שלימה לאותה אלמנה בדבר י"י אשר יעדה אליהו שנאמר כה אמר י"י כד הקמח לא תכלה וצפחת השמן לא תחסר וכן כל שאר הנסים והנפלאות שתמצא בכתבי הקדש מהם בתכלית ראשון להטיב לצדיקים ומהם להעני' את הרשעים אבל בכלם היה התכלית האחרון קנין האמונה האמתית כמ"ש הנביא י"י עיניך הלא לאמונה ואמר וארשתיך לי באמונה וצדיק באמונתו יחיה וכבר זכר הפלוסוף והביאו הרב המורה שהאלוה ית' הוא פועל העולם וצורתו ותכליתו יחד וכן הוא בנפלאות סבה פועלת וצוריית וסבה תכליתיית לפי שהוא כמו שביארתי הפועל הקרוב בנפלאות כפי רצונו וחפצו והוא ג"כ סבה צוריית בנפלאות לפי שהן כלם כפי רצונו כי כאשר יחפוץ יעשה והוא ג"כ סבה תכליתיית בהן לפי שאין תכליתם חלא האמונה האמתית שהכל בידו וברצונו הרי שבחפצו ית' הוא הפועל הוא הצורה הוא התכלית: האמנם הרב הגדול המימוני כתב בספר המדע בפ"ח מהלכות יסודי תורה וז"ל משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעש' שהמאמין ע"פ האותו' יש בלבו ספק שאפשר שיעשה האות בלהט ובכישוף אלא כל אותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם ולא להביא ראיה על הנבואה נצרך להשקיע את המצריי' קרע הים והצלילן בתוכו נצרכו למזון הוריד להם את המן צמאו בקע להם את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אות' הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעה ולא אחר וזה ירא' סותר למה שהנחתי שהיו הנפלאות לתכלית האמונה ויקשה עוד מאמר הרב בעצמו לפי שהתורה מעידה ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד יי את בני ישראל וגו' והספיקה הבחינה ההיא כ"כ שעליה נסמכו ישראל לעשות את חג הפסח אשר צוה להם במצרים ועל הים מה הוא אומר ויאמינו ביי ובמשה עבדו ומה ישיב הרב על הפסוקים האלה שהם קודם מעמד הר סיני ועוד יקשה על הרב שהוא כתב בפ"י מהלכות יסודי תורה הפך זה וז"ל שם בזכרו ענין הנביא וכשמשלחין אותו נותנין לו אות או מופת כדי שידעו העם שהשם שלחו באמת ולא כל העושה אות או מופת מאמינים אותו שהוא נביא אלא אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ומעשיו וקדושת פרישותו ואח"כ בא ועשה אות או מופת ואמר האל שלחו מצוה לשמוע ממנו שנאמר אליו תשמעון ואיפשר שיעשה אות ומופת ואינו נביא וזה האות יש לו דברים בגו ואעפ"כ מצוה לשמוע לו אם הוא אדם גדול וחכם וראוי לנבואה מעמידין אותו על חזקתו שכך נצטוינו עכ"ל הנה יראה מדברי הרב אלה שהאותו' והמופתי' הם עדים ומבחינים גבורת הנביא ואיך יאמר א"כ שלא האמינו בו ישראל כלל מפני האותות הגם הלום ראיתי סתירה אחרת בדברי הרב ע"ז ממה שכתב בפתיחתו לפי' המשנה שכתב שם שאמת המנבא בשם י"י וקורא בני אדם לעבודתו ולשמור מצותיו ולא יגרע ולא יוסיף במצוה ממצות התורה אלא שמזהיר על שמירתה ומיעד בטובות לשומר אותה ובעונשים לעוברים עליה ויצוה ויאסור דברים אחרים שאינם מן התורה כגון להלח' על אומה פלונית או שלא להלחם בו וכיוצא בדברים האלה וצריך להבחין נבואתו כדי שיתברר לנו שהוא נביא אמת ואז ראוי לעשות כל מה שיצוה מדבר קטן ועד גדול ונוכל לעבור על מצוה מה"ת להוראת שעה לא לבטלה לנצח וכן אחז"ל אם אמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מע"א וכל העובר על צוויו חייב מיתה שנאמר אנכי אדרוש מעמו ושם כתב הרב שבהיות המתנבא ראוי לנבואה נאמר לו הבטיחנו ביעודיים והגד לנו ממה שלימדך הב"ה ויגיד ויבטיח ואם יתקיימו יעודיו כלם אז נדע שכל נבואתו אמת ואם ישקר ויפול