מפעלות אלוקים יח

השמירה וההגדלה הזאת על אמונת ספור אחד משאר ספורי התורה האם בא ספור אחר בתוך עשרת הדברות שנאמר כי ששת ימים עשה יי' את השמים ואת הארץ. האם נקראת מצוה אחרת נעשית מפני ספור מה שקרה אות כמו שאמר כי אות היא ביני וביניכם האם נאמר כזה על ספור אחר משאר ספורי התורה אלא בשבת בהיותו מורה על חדוש העולם שהוא שרש ועיקר ויסוד התורה כלה. ואל תקשה עלי מהתפילין שנקראו אות מפני יציאת מצרים כי הנה יציאת מצרים בנפלאותיה הוראתה על החדוש ולכן נתנה התורה במצות השבת שני טעמים פעם בחדוש העולם ופעם ביציאת מצרים אשר הוא מורה עליו ג"כ ומה לנו להביא עוד ראיות שאמונת חדוש העולם הוא עיקר התורה והנה בביאור אחז"ל הכופר בשבת ככופר בכל התורה כלה ושחיטתו נבלה לפי שהכופר בשבת יכפור באמונת חדוש העולם ובריאתו הראשונה ולא תשאר לו א"כ אמונה בשאר ספורי התורה ולא בחדוש הנסים והנפלאות ושמירת המצות ויעוד תגמולם. ואמנם דברי החבר לכוזרי שהביא הרב חסדאי לסיוע הדעת הזה מבואר נגלה הוא שלא לכך נתכונו כי הנה לא אמר ואם היה מצטרך בעל התורה להאמין ולהודות שהיה העולם קדמון אבל אמר שהיה היולי העולם קדמון ר"ל שיאמין בעל התורה בחדוש העולם אבל על דעת אפלטון שנתחדש מחמר קדום והוא אומרו כי היא מאמין כי העולם הזה מחודש מזמן ידוע ותחלת האדם אשר היה בו אדם וחוה. האם יסכים זה עם דעת הקדמות והנה יתבאר אחר זה במאמר השני מהו אשר כיון החבר באותו מאמר ואמנם מה שהתעצמו האחרונים לומר שהרב המורה לא מנה חדוש העולם מכלל עיקרי התורה ושרשיה כבר כתבתי בפרק י"ו ממאמר ראש אמנה שעשיתי שהספק הזה נתחדש אליהם לפי שלא הבינו דברי הרב והמה לא ידעו דרכיו וזה כי הוא מנה אמונת חדוש העולם עיקר ונכלל בעיקר הרביעי שאמר ז"ל שהאחד הנזכר הוא קדמון באמת וכל מה שזולתו אינו קדמון כשנעריכהו אליו וכו'. וכבר זכרתי שם בהקדמה השלישית שבכל אחד מהעיקרים כלל הרב שתי אמונות נבדלות זו מזו וכן באות עיקר רביעי כלל שני שרשים הא' שהוא ית' קדמון ר"ל שאין לו התחלה ולא יפול תחת הזמן והב' ששאר הדברים כלם זולתו אין בהם דבר קדמון כשנעריכהו אליו ר"ל שהם כלם מחודשים ונבראים ולא נוכל לומר בשום דבר שהוא קדמון ואם אינו קדמון הנה הוא מחודש בהכרח ולזה אמר הרב כשנעריכהו אליו ר"ל שעם היות שנאמר בדבר מה שהוא קדמון בערך דבר אחר שנתחדש אחריו כאמרנו במתושלח שהוא קדמון מנח ונח קדמון מאברהם הנה לא יקרא שום אחד קדמון במוחלט כקדמות האל לפי שכאשר נעריכהו אליו הוא מחודש ואינו קדמון והקדימה הזאת אינה לבד קדימת סבה כי אם ג"כ קדימת המחדש למחודש ואמרנו כאן שם קדמון הוא על צד ההרחבה וההישר' לאמת עם היות הזמן מכלל הנבראים. ומפני זה לא אמר הרב בזה העיקר שהשם ית' הוא נצחי שהוא השם המורה על המציאות הבלתי נפסק שאין לו התחלה ולא תכלית אבל אמר קדמון להגיד שהוא הקודם לעולם בכל מיני הקדימות וזה מוכיח שלא כיון הרב בעיקר הזה נצחיות האלקי ית' כי אם היותו קדמון וקודם לעולמו והעולם מאוחר ומחודש ממנו: וכיון הרב ג"כ לבאר שהחדוש אשר יאמין הוא המוחלט שנברא העולם אחד האפס הגמור ולא כדעת אפלטון שהאמין חדוש העולם מחמר קדום ולכן אמר שהאל ית' הוא לבדו קדמון וכל מה שזולתו אינו קדמון אבל מחודש ולפי שהמערער לא ישאר לו מקום לערער על זה ולסלף דברי צדיקים