מפעלות אלוקים יז

שיהיה בהיותו מחודש כאשר יעויין נמצא שאינו כן אבל שעם דעת הקדמות אי שיהיה כפי הרצון יוסר ויבטל בהכרח אפשרות הנפלאות כמו שיוסר עם הקדמות כפי החיוב לפי שענין המשך חלקי העולם כל אחד מהם לפי טבעו הוא כענין המשך כללותו כפי הטבע המוטבע בו כי החלקי' מצטרפים לכל ואין קביעות טבע הכל אלא מפני קביעות טבע חלקיו אם ההוים כפי דרך הויתם הטבעי ואם המתמידים כפי דרך התמדתם הטבעית והסגולות העצמיות הנמשכות להם ואם היה שגזרה החכמה האלקית ורצונו להיות העולם נאצל ממנו תמיד כפי הטבע המוטבע בו בכללותו היה גם כן בהכרח רצונו וגזרת חכמתו שיאצל ממנו כל אחד מחלקיו תמיד כפי הטבע המוטבע בו מני קדם ולא היה א"כ מקום כלל לנסים ולנפלאות כי אם היה הרצון תמידי וקדמון בכל יהיה גם כן כן בחלקים וכן הוא הענין בהיות העולם נמשך אחר החיוב. וזהו מה שאמר הרב המורה שהאומרים זה החליפו מלת החיוב והשאירו ענינו. הנה א"כ מציאות הנפלאות מורה בהכרח על היות העולם בלתי קדום לא על צד החיוב ולא על צד הרצון אבל שהוא מחודש כי כמו שהיה כללות העולם הוא אחר שלא היה גם כל אחד מחלקיו פעמים יתהוה בזולת הטבע שהיה ואולי לזה כיוונו חז"ל באמרם תנאי התנה הקב"ה במעשה בראשית עם הים שיהיה נקרע לישראל וכו' ר"ל שההויה הראשונה הכוללת היא אות או תנאי הכרחי בים ובשאר חלקי המציאות שישתנו מטבעיהם ויהיו מתחדשים כפי הרצון האלהי כאשר היה כללות העולם. והנה יבא אחרי זה בזה החבור מאמר מספיק בנפלאות ויתבאר שם שהם ראיה אמתית על העולם שהוא מחודש ואינו קדמון ושם יבא בשלמות המאמר הזה שזכרתי מחז"ל: ואמנם מה שהוקשה אצל רבינו נסים מדוע לא צותה תורה על אמונת חדוש העולם תשובתו ממה שיקל כי הנה מציאות האל שהוא לדעת כלם יסוד היסודות והיותו בלתי גשם וידיעתו והשגחתו ושאר העיקרים לא באה מצוה בתורה להאמינם וכבר כתב בן חסדאי שלא תפול שם מצוה לדבר מהאמונו' לפי שאין לרצון ולאמונ' מבוא בהאמנתם אלא על מה שיעשה אותו אדם או יזהר מעשותו וגם מצות היחוד כן היא שלא צותה תורה שנאמין שהוא אחד אבל אמרה שמע ישראל ר"ל שישמע מרבותיו פעמים רבות וילמד ויבין הדעת הזה מיחודו ית' לפי שימשך לו מזה שיבא לאהוב אותו כמו שאמר ואהבת את יי' אלקיך וגו' וגם יבא מאותה השמיעה והלמוד להאמין אמונה שלמה בלבו ביחודו ית' והוא אמרו מיד והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שביאר בזה שהמצוה אינה כי אם בדבר מעשה שהיא השמיעה והלמוד וממנה תמשך האמונה בלב. ובזה הדרך גם כן בא בתורה אמונת חדוש העולם במצות השבת שצוה ית' לשמרו ולשבות בו כדי שיבא האדם מאותו מעשה להאמין חדוש העולם ובריאתו בששת הימים ומנוחת הז' ולהיות האמונה ההיא שרש התורה ויסודה הזהירה התורה על מצות השבת כמה פעמים אם בענין המן ואם בעשרת הדברות ובמלאכת המשכן ובסדר קדושים בכלל המצות לפי שהיה האמונה האמתית הזאת מחדוש העולם נתלית במצות השבת וגם נתלית במצות השמיטה ואיך יאמרו הרבנים החכמים האלה שספור מעשה בראשית אינו יסוד התורה אבל הוא כאחד משאר ספוריה ואל פועל יי לא הביטו ממה שהפליג לצוות בשמירת השבת וקדושתו ברכתו וגדולתו וצווי בטול המלאכה בו מאיש ועד אשה משור ועד חמור צאן ועבד ושפחה וחיוב סקילה החמורה מכל המיתות למחלל את יום השבת ואדון הנביאי' הרג עליה את המקושש. האם נעשתה