מפעלות אלוקים קעב

שנדונו למיתה ושאר הקללות וגורשו מגן יי אמרו במליצתם זאת שראה הקב"ה בחכמתו העליונה וברצונו הפשוט להמציא בעולם בזמנים הצריכים להם דברים מתיחסים לחטא אדם וחוה והנחש וענשם וזכיות זרעם העתידים להיות שהם הליצו לפניו ית' זכות על אדם ואשתו ולזה כוונו באמרם שנבראו הדברים ההם ע"ש בין השמשות כלומר שאז עלו במחשבה לבראם בעולם והענין שיהיה כל דבר מאלה בזמנו ונתיחדה אותה שעה למחשבתו ולרצונו להיותה מיד אסרי ענין אדם כאלו אמר שמיד בשסרח עלו כל אלו הדברים במחשבתו ית' העליונה ובדעתו הכוללי העבר והעתיד וההווה. והיה הדבר הא' פי הארץ והיה זה כנגד האדם הראשון שלא נטה אל העליונים כאשר צווה ושב אל העבר ואל מותריות תאותיו ששורת הדין היה נותנת לא לבד שתהיה האדמה ארורה בעבורו אבל גם שתפתח האדמה את פיה ותבלע אותו כמו שעשתה לקרח הממרה את פי יי וחולק עליו ולכן עלה במחשבתו ית' את פי הארץ שהיה ראוי שתבלעהו שאחרי שבחר בה הוא ואשתו ראוי היה שתבלעם כשאול חיים אבל להיותו ראש בריותיו של הקב"ה לא הענישו כל כך ושמר פי הארץ לבלוע בזמנו לקרח ועדתו הממרים כי פקד עון אביהם הראשון עליה'. גם עלה במחשבתו פי הבא' והוא הדבר הב' והיה זה כנגד חוה שבבחי' חטאה ורשעתה היתה ראויה לכליה ושתבלע אותה פי הארץ אבל צפה הקב"ה שהיה עתידה לצאת ממנה מרים הנביאה שפיה פתחה בחכמה ושהעלתה הבאר לישראל מ' שנה ולכן בזכות פי הבאר ומעלת מרים אשר הביאתו נסלח לחוה. גם עלה במחשבתו פי האתון כנגד הנחש שבעבור ענין הנחש אשר הסית והדיח והביא הרעה על כל המין האנושי היה משירת הדין שבעבורו יכלו ויפסדו הב"ח כלם אם לא שראה הקב"ה פי האתון העתיד להיות כלי ואמצעי למלאת מצותו ולפרסם יכלתו. ומפני זה נשא עונש הב"ח כלם הנה אם כן היה פי הארץ כנגד אדם ופי הבאר כנגד חוה. ופי האתון כנגד הנחש שהם השלש' שחטאו והחטיאו את הרבים. ולפי ששלשתם חטאו בפה באכלם מעץ הדעת אמרה המשנה עליהם לשון פה. פי הארץ פי הבאר פי האתון. עוד עלה במחשבתו הקשת. לפי שהיה האדם וזרעו קיימים ונצחיים באיש ומפני חטאו התעתדו למות באיזו סבה שתבוא מקרית או טבעית עד שמפני זה בא עליהם מי המבול לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים. ולפי שתהיה זה סבה להפסד העולם וכליונו מהרה לכן עלה במחשבתו לעשות בזמנו נס הקשת לברית עולם בינו ובין כל נפש חיה וכיון שהי' עתיד להבטיחם מההפסד המוחלט לא רצה לכלות את אדם הראשון עתה ולפי שבחטא ההוא אדם אבד מזון האלקי אשר היה לו בנחת ונתחייב לאכול את עשב השדה בזעת אפו. לכן באותה שעה שנגזרה עליו אותה גזרה ע"ש בין השמשות עלה במחשבתו שכבר יבואו ימים אשר מזרע אדם יאכלו את המן לחם אבירים ובמקום שהאב אכל את האסור בניו יאכלו לחם מן השמים בדבקותם עם האלקים וכנגד העצי' המשובחים שהיו ואבדו אותם אדם וחוה בגרשם ממנו עלה במחשבתו שעתיד היה אהרן ושבט לוי לזכות בעצי האלקים ויהיה מטה אהרן מונח באהל מועד ושם יצץ ציץ ויגמול שקדים. ויהיה המטה באהל מועד קיץ וחורף תמיד רענן עם שקדיו ופרחיו יעליהו לא יבול כמו שהיה עץ החיים בתוך הגן ואם נפרש המטה הזה על מטה משה אשר עשה בו את האותות יהיה ממנו שאז ע"ש עלה במחשבתו ית' מטה משה והאותות והמופתים שעשה בו שזכותו עמד לאדם עוד עלה במחשבתו באותה שעה שהיה עתיד להברא השמיר בזמנו והיה זה כנגד הנחש אשר החטיא את אדם וחוה והסירם מעל יי שכנגדו