מפעלות אלוקים קעא

הפרק הו' ראשונה ראוי לדעת שאחז"ל לא כוונו במאמר הזה שהדברים ההם שזכרו נבראו ערב שבת בין השמשות בפעל ומציאות גמור כי בידוע שפי הארץ שנפתח בימי קרח לבלוע את הרשעים ולהסתם מיד כאדם הפותח פיו לאכול וסותמה אחר כך. ופי הבאר והוא אשר יצאו ממנו מים בזכות מרים כל ימי המדבר ונסתם במתתה ונפתח אחר כך בתפלת משה. ופי האתון שדברה לבלעם בדבור אדם על הן הן ועל לאו לאו והקשת הנראה בענן ביום הגשם שניתן לאות לנח ולבניו להבטיחם ממבול אחר. והמן הוא הלחם אשר נתן יי לישראל לאכול במדבר בצאתם ממצרים והמטה והוא מקלו של אהרן שהצץ צוץ ויגמול שקדים להורות שהשם בחר בו לכהן ובשבט לוי לשרתו או שאמרו המטה על מטה משה שעשה בו את האותות. והשמיר שהוא התולעת שבו חקק משה את אבני האפוד ובו חקק שלמה האבנים לבית המקדש. והלוחות אשר נתן השם לישראל בתורתו והכתב שהוא צורת האותיות שהיו בלחות ושאר הדברים אשר זכרו א"א שיאמרו הקדושים ההם שנבראו בפעל בששת ימי בראשית בהיות כתובי התורה מעידים בביאור הזמנים אשר בהם בראם יי שהיו כלם אלפים ויותר מן השנים אחר בריאת העולם. אבל היתה כוונתם באמת שביום הו' ע"ש בין השמשות עלו במחשבה לפניו יתברך לבוראם ולהמציאם בעת הצורך ועת לכל חפץ תחת השמים ועם זה הדעת האמיתי יותר הספק הראשון שזכרתי בפרק שלמעלה שבהיות שנפרש בין השמשות לדעת רבי יהודה לענין השבת לא יתחייב שהיתה בריאה בשבת בהפך מה שהעידה התורה וינח ביום הז' כי המנוחה היתה מהבריאה בפעל ודבריהם ז"ל היו במה שעלה במחשבה להבראות וכן הותר הספק הב' שהדברים כלם שנבראו בפעל בששת הימים נבראו אבל עשרת הדברים שנזכרו במשנה לא היו נבראים בפעל אבל עלו במחשבה להבראות וכן הותר הספק הג' שבששת הימים עד וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד ועשה כל מעשה בראשית שנעשה בפעל וגמר מציאות ולכן היתה מלאכת ששת הימי' שלמה ולא חסרה אמנם הדברים שבמשנה היו מה שעלו במחשבה להבראות לא מה שנבראו בפעל וכן הותר הספק הד' כי בריאת ששת ימים היה לכל הדברים שנבראו בפעל: אמנם מה שעלה במחשבה לעשות מהפלאות לא היה נכלל במעשה ששת הימי' כי הוא שנוי ובטול טבעם. וכן הותר הספק הה' שהדברים ההם שנזכרו במשנה לא אמרו שנבראו בפעל ומציאות בערב שבת בין השמשות כי לכל היה זמן מיוחד או נגמר העשה כפי הרצון האלדי. ולא היה אם כן אתון בלעם ולא אילו של אברהם אבינו והשמיר ושאר הדברים חיים אלף שנים פעמים. וכן הותר הספק הו' שהקשת לא נברא ערב שבת בפעל קודם המבול כל כך מהשנים וכן המן לא ירד כ"א בצאתם ממצרים אבל בע"ש עלה במחשבתו ית' לבוראם ולהמציאם לעת הצורך לזמנם. וכן אומר בהתר הספק הז' שהמטה שזכרו במשנה אפשר לפרשו על מטה משה. ושלא היה הבדל בין מטה משה למטות החרטומים ולא במטה אהרן לשאר מטות השבטים במה שהיה נראה ממנו. והוא היות המטה עץ יבש. ואם עלה במחשבה לבוראו בערב שבת בראשית מה ההבדל בזה לענין נס מטות השבטים שצץ ציץ ויגמול שקדים או שהיה לנחש אם היה מטה של משה. ואמנם הדעת שהיה מטה של משה מספירונון הוא כפי כוונה אחרת אינה מזה המקום: אמנם בהתר הספק הח' ראוי שנרחיב עוד המאמר. והוא שכבר. ידעת שהם ז"ל קבלו שביום הששי נבראו אדם וחוה ובו ביום חטאו ונדונו וגורשו מגן עדן ולכן באותו יום אחרי