מפעלות אלוקים קע

ולא האתון לא בכח ולא בפעל. גם שהכתוב אומר ויפתח יי את פי האתון ואם היה נבראת בין השמשות קודם בלע' אלפים מהשנים היה ראוי שיאמר הכתוב ויפתח האתון את פיה כמו ותפתח הארץ את פיה לא ויפתח יי את פי האתון שמור' שאז נתחדש הפלא ההוא וכן היה ראוי שיאמר בפי הארץ ויפתח יי את פי הארץ כמו שאמרו באתון: הספק הו' ואם היה הקשת נברא ע"ש כבר היה בפעל קודם המבול זמן רב ומה היה אם כן האות הזה לנח שלא יבא עוד מבול לשחת כל בשר וכן המן שירד ברדת הטל ובחום השמש ונמס שמורה שיהיה לו התייחסות עם כ"א ויר' שממנו יתהוה הטל שהשמי' פעלים בי ההויה וההפסד כשאר מעשה בראשית ומהו הדבר שנעשה בו ע"ש בין השמשות: הספק הז' במה שזכרו המטה ולא ידענו אם הוא מטה משה ע"ה שהיה מסנפרינון לדעת חז"ל ונברא אם כן ביום הראשון בבריאת הארץ כשאר המחצבים כלם או אם הוא מטה אהרן. שהוציא פרח ויגמול שקדים ונברא ביום ג'. ואם היה מטה משה איך יכלו החרטומים לעשות כמוהו בלהטיהם. ואם היה מטה אהרן לא היו אם כן מטות כל השבטים שווים. כי מטה אהרן היה מעשה ידי יוצר שנברא בין השמשות ושאר המטות נבראו לשעתן. ולא היה אם כן בזה בחינה ולא מופת לדעת השבט אשר בחר יי בו: הספק הח' למה יוחדו הדברים הנסיים האלה שנזכרו במשנה לע"ש בין השמשות ולא זכרו בתוכ' שאר הנסים הגדולים שנזכרו בתורה והחכם רבי לוי במ"ו ח"ב פ"י מספר מלחמותיו כתב בזה שההויה שהיתה בששת הימים שנתיחסה להם בריאת העולם היתה רצוני' ומה שנמשך מן ההויה מיום השביעי ואחריו היתה הויה טבעית ושחז"ל יקראו בין השמשו' הזמן הממוצע בין שני הימי' שיהי' בו חלק מה מכל אח' מהם ולא התבאר לנו החלק ההוא שיש בו מאחד אחד מהם וכזה יאמרו כאן שהווית הנפלאות היא כמו ממוצעת בין ההויה רצונית שהיתה בתחלת העולם ובין ההויה הטבעי' שנמשכ' בעולם אחרי התחדשו. וזה כי מפני שיש לנפלאות נימוס וסדור באופן מה ידמו להוי' הטבעית ומפני שלא היה המתחד' בהם מתחדש בדבר מוגבל. כמו שהוא בההויה הטבעית: לכן ידמה להויה רצונית וזה כי הווית הנפלאות מפני שלא תהיה באמצעו' תנועות הגרמים השמימיים והפעל אשר יתחדש מהם אינו מניצוני הככבים כמו שהוא בהויה הטבעית לכן תדמה להויה הרצונית שנתחדש בה העולם. ולא התחד' בה מה שהתחדש באמצעות הככבים ותנועו' הגרמים השמימיים אלה הם דבריו. והר' מתתיה היצהרי בפירושו למסכת אבות יראה שלזה נטה. אבל כבר הודעתיך שאין דעתי נוחה עם האומ' שיש נימוס וסדור לנפלאות. כי בזה כאלו יאמרו שהם ממה שבטבע שאין נימוס וסידור במה שהו' בו כפי המנהג הטבעי המתמיד לא כנפלאו' שהם כפי רצון הפועל וחפצו כמו שיתבאר אחר כך. והרב הגדול כפי מה שהודעתיך למעלה מדבריו מבואר שהרגיש בזה הספ' אבל לא מצא עליו מענה כי הוא כתב במקום הנזכר ממנו וז"ל. ואולי תאמר שאחרי שכל הנפלאו' הושמו בטבעי הדברי' ההם מששת ימי בראשית. למה יחד אלו עשרה דע שלא יחדם לומר שאין שם מופת שהושם בטבע הדברים רק אלו. אבל הם קבלו שאלו נעשו בין השמשות לבד. ושאר הנפלאות והמופתים הושמו בטבעי הדברים שנעשו בהם בעת עשייתם תחלה וכו' הנך רואה שלחצתו הקושיא ולא מצא עליה מענה אלא שהם קבלו שהיו עשרה דברים אותם שנבראו בין השמשות ומאין להם. הקבלה ההיא. ומפני הספקות האלה כלם. ראיתי אני במשנה הזאת פי' אחר כפי כוונה אחרת התבאר בפרק שאחר זה: