מפעלות אלוקים קסא

בגופו כי כמו שיבאר ארסטו הוא גשם ב"ת ומציאות כח בב"ת בגשם ב"ת שקר. ולפי שאלסכנדר וב"ס הרגישו בחוזק זה הספק יותר ממ' שהרגיש ב"ר אמרו שאין המלט אלא בשיאמרו שהי' הגלגל נפסד מעצמו ושקנה הנצחיות מהנבדל שהוא סבתו ומניעו יחד אבל בזה הם יוצאים מן הפחד אל הפחת כי הנפסד א"א שישוב נצחי כמ"ש ארסטו בשמים והעולם יתחייב מזה א"כ שיהיו השמים בלתי נצחיים מאחר שהם גשמים ב"ת ובאמת השכל נותן שתואר הנצחיות וההתמדה לאין סוף ראוי שימנע משום גשם כיון שהוא מוגבל התכליות והם זולת עצם גרמו הנושא אותם שכבר אפשר שיצוייר אותו הגרם בתכליות זולתם ומי שיש לו תכליות נוספים על עצמו הוא כחני עליה' בהכרח שא"לכ לא היה קונה מעולם אותן התכליות והיה מציאותן נמנע בו ואם הוא כחני על התכליות הנה הכח קדם בזמן בהכרח לפעל כי כמו שביאר ארסטו בט' ממ"שה נושא הכח ראוי שיקדם בזמן על יציאתו לפעל בפעולת המוציא וא"כ נושא המרחקים השמימים קדם על מציאותם ובנין השמים הוא א"כ מחודש והוא המכוון באמרם ז"ל שהיו השמים נמתחין והולכין עד שגער בהם הב"ה ואמר להם די וגם עתה שהם בנושאם בפעל הוא כחני על הפסדם ג"כ וצדקה א"כ ההקדמה האומרת כל מצוייר מחודש וכן שכל מצוייר יפסד לעתיד לפי שהציור ינגד לענין הנצחיות ויסתור אותו מפני שקודם ציורו היה כחני עליו ואחר ציורו נשאר כחני על העדרו בהכרח. הנה בארתי הטענה החזקה הזאת והיא אצלי קרובה לטבע המופת החותך על חדוש העולם והפסדו: ויש עוד טענה אחרת חזקה גם כן על חדוש העולם הגשמי: המאמר העשירי

בראיות אחרות מוכיחות אמתת דעת חדוש העולם והם מפאת הנסים והנפלאות שנזכרו בתורה ובדברי הנביאים ויש בו י"ג פרקים

הפרק הא' כבר זכרתי במאמר הראשון מהספר הזה שנמצא מופת ראיה על חדוש העולם מפאת הנפלאות והנסים שנעשו לעיני אבותינו ביציאת מצרי' ועל ים סוף ובמדבר ובכבוש הארץ. וכן בזמני הנביאים כי הם ראיה מכרחת היות העולם מחודש ונברא לפי שלא יתכן מציאותם אם לא היה העולם נברא ומחודש ברצון רוצה וכן כתב הרב המורה בפכ"ו ח"ב שאמונת הקדמו' על הצד אשר יאמן אותו ארסטו מורה שלא ישתנה טבע כלל ולא יצא דבר ממנהגו הטבעי ולכן היא סותרת הרת מעיקרא ומכזבת לכל אות בהכרח ומבטלת כל מה שתייחל בו התורה או תפחיד ממנו וכו' ואחר שביאר הרב שדעת ארסטו זה מכחיש ספורי התורה וכל נפלאותיה ובאר דעת אפלטון בחדוש העולם שנברא מחמר קדמון אמר הרב בדרך כללית מאמר גדול ראוי לעיין בו והוא אמרו והאות מעי' על אמתת כונתינו וטענותינו ר"ל שמעש' האותות והמופתים יעיד על אמתת טענ' התורניים האומרים שהעולם נתחדש אחר האפס המוחלט ולא מדבר קדום. האמנם איך יעידו על זה האותות והמופתים הנה החכם הרלב"ג כחש לו באמרו שלא ימצא אות ומופת שיהיה יצירת יש מאין אלא יש מיש והתהפכות דבר לדבר ואיך צדקו אם כן דברי הרב וגזרתו שהאות מעיד על אמתת טענתינו אבל אני משיב על זה שהפלאים והאותות הם עדים ברורים על בריאת יש מאין ולביאור זה זכור תזכור שארסטו כמו שזכרתי למעל' במאמ' הג' עשה טענה לבאר שלא יתהוה דבר מלא דבר מאשר לא יתהוה איזה דבר שיזדמן מאיזה דבר שיזדמן כי אם דבר מוגבל מדבר מוגבל מתייחס ונערך אליו כי לא יתהוה משכבת זרע הסוס בן אדם ולא מזרע האדם יתהוה שור או חמור והנה אם כן בבריא' הטבעית שהיא