מפעלות אלוקים קנה

נמצא אשר ממנו יהיו נבראים והם אם כן נפעלים ונבראים מלא דבר. והטענה הזאת עצרנית וסמוכה לראשונה שאחרי שביארו היות העולם מחודש מצד ההקדמה שהודו בה כלל הפלסופים ר"ל שהאל יתברך הוא פועל העולם באו לבאר עוד שחדשו ובראו ופעלו אחר ההעדר לא מדבר אבל הטענ' הזאת אינה מחוייבת לפי שעם היות שיתחיי' ממנה שאין הנמצאים פעולים ונבראים מדבר נמצא לא יתחייב שיהיו פעולים מלא דבר או אחר ההעדר אבל אמר הפילוסוף שהם פעולים תמיד לא מדבר ולא גם כן אחר ההעדר כמו שנאמר באור שיפעלהו השמש ולא נאמר בו שנברא מדבר אחר ולא שנברא מלא דבר כי אם שנמשך ממנו תמיד: עוד עשו טענה מפאת הבב"ת ואמרו אם היה העולם קדמון היה כבר מה שאין תכלית לו והעברת ימים וסבובים שמימיים ב"בת בזמן העובר הוא בטל לפי שהב"בח לא יעבור לעולם אם כן העולם מחודש וכבר העירו כתות המדברים והר"לבג גם כן על הטענה הזאת וכבר אמרתי בתשובתה שאינו מהנמנע הנחת הבב"ת בהמשך ובא זה אחר סור זה עם היותו נמנע במציאות הקיים העומד: עוד אמרו שאם היה העולם קדמון ימשך שיתוסף הב"בת לפי שהימים והסבובים אשר עברו יתוסף עליהם בכל יום ובכל סבוב וגם זאת נכללת בטענות המדברים ובטענו' הר"לבג גם כן ותשובת הפלוסוף עליה מבוארת שהזמן מכונה ובלתי בעל התחלה וראשית כי הנה מהצד האחרון מהזמן תמיד הוא מוגבל כי ההוה יגבילהו אמנם בראשיתו והתחלתו יאמר הפלוסוף שאין לו ראשית ולא התחלה ולא יפול עליו תוספת מאותו צד: עוד אמרו שאם היה העולם קדמון וההויה נצחית תמידית יתחייב השתלשלו' בסבות הפועלות לאין תכלית כי האב סבה לבן ולאותו האב סבה להתילדו וכן לאין תכלית וגם הטענה הזאת היא מדרכי המדברים. וכבר אמרתי בביטולה שהנחת סבות פועלות בב"ת היא נמנעת בהיותן כלן פועלות ונמצאות יחד בעת אחד כי יצטרך שיצא הפעול מפעולו' בב"ת יחד אמנם בסבות הבלתי נמצאות יחד אין מי שימנע היותם בב"ת כי זה הבלתי תכלית הוא מקרה קרה לסבות וכבר הוכחתי למעלה שזאת היתה כונת ארסטו והרב המורה מזה הצד בטל הטענה הזאת כשזכרה בשם המדברים: עוד עשו מחכמי עמינו האחרוני' טענה אחרת על זה באמרם אין ספק שהדברים המתחייבים בדרך חייוב מדבר מה הם מתיחסים עם הדבר ההוא שאם לא היו מתייחסים אליו תשאר השאלה למה נתחייבו אלו הדברים ממנו ולא נתחייבו דברים אחרים וכיון שהדבר כן יתחייב שיהיו הנמצאות המתחייבות ממנו יתברך מתייחסות אליו וימצא להם ערך מה בינו ית' ובין הנמצאות וארסטו עצמו יכחיש זה ויאמר שאין יחס ולא הדמות כלל בין המחוייב המציאות לעלוליו וכמו שאמר הנביא ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו בזאת הטענה מוצאה מוצא ההקש התנאי המדבק ישנה בו מקביל הנמשך ויוליד מקביל הקודם וזה תוארו אם היו הדברים מתחייבים ממנו ית' על צד החיוב היה נמצא שום יחס א ערך בינו ית' לבינם. אבל אין ביניהם שום ערך ויחס הנה אם כן לא יתחייבו הדברי' ממנו על צר החייוב והטענה הזאת חולשת מבוארת כי הנה בהמשך הדברים על צד החייוב יתייחסו לעילתם בהיותם נמצאים כמו שהעילה נמצאת ועם היות שהמציאות יאמר עליו ית' ועל שאר הנמצאים בספוק ר"ל בקדימה ואיחור הנה אין המלט מהיות יחס מה בינו ובינם והיחס הזה לא יכחישהו ארסטו: עוד עשו טענה אחרת ממה שהתבאר בשמיני מהשמעובי"א ממה שאחר הטבע שהאל ית' הוא בב"ת ויתחייב מזה שאם היו הדברים נמשכים ממנו על צד