מפעלות אלוקים קמח

מן החלופים ואף על פי שהחמר שלהם אחד תוכל להשים מיחדם כחות הגלגלים הנחת החמר ההוא במצב מיוחד מן הגלגל כמו שלמדנו ארסטו. אבל החליפי' הנמצאי' בגלגלים ובככבים מי הוא מיחד' כי אם רצון האל וחפצו הפשוט כי הם יורו עליו באמת. ואני כבר ביארתי הפרק הי"ט הזה שהוא גדול העיון ורב הערך במאמר שמים החדשים אשר עשיתי בעיון הראשון ממנו וזכרתי בעיון השני מה שהשתדל ארסטו להשיב על השאלות או הבחינות האלה במאמר השני מספר השמים והעול' ואבן רשד בספר הפלת ההפלה אשר לו ביארתי שם שתשובותיהם וטענותיהם הבל המה מעשה תעתועים ושאין להם על מה שיסמוכו ולא מצח להרים ראש על טענות הרב בחינותיו שאלותיו ושצדקו דבריו במה שאמר שאין בכל מה שדבר ארסטו ותלמידיו דבר הראוי לשום לב עליו בסבות החלופים הנמצאים בגרמים השמימיים אם לא שמאמין שנעשו הדברים ההם על צד הכוונ' והיחוד מבורא העולם שכיון ויחד ברצונו כל גלגל וגלגל וכל ככב וכוכב על האופן שהוא עליו מהתנועות כפי הצדדין ומהמהירות והיחוד ורבוי התנועות והגלגלי' ורבוי הכוכבים והנחתם ותוארם כאשר ישר בעיני היוצר לעשות. ומפני שכתבתי שם כל זה באר הטיב לא ראיתי להביאו הנה יעויין משם ודי שנדע פה שהטענה זאת שעשה הרב היא חזקה ואמיתית לבאר ולהוכיח שהעולם נמשך מהאל יתעלה על צד הכוונה והרצון לא בדרך החיוב כדעת הפלוסוף וכבר הביא הר"לבג בספר מלחמותיו מ"ו פ"ח הטענה הזאת והרבה הבחינות והחקירות בעניני השמים כהנה וכה הנה והענין אחד. אבל כל זה איננו שוה לי להכריע בו דעת החדוש המוחלט אשר נאמינהו אנחנו בעלי התורה לפי שתכלית הטענה הזאת וכמה הוא לבאר שנמשך העולם מהאל יתעלה על צד הרצון והכוונה ולא על צד החיוב. אך אמנם לא יתחייב ממנה שיהי' חדוש העולם החלטי אחר האפס הגמור ושלא היה שם חומר קדום כדעת אפלטון וכבר כתב ה"ר חסדאי שהיתה הטענה הזאת הלקוחה מהחלוף הנמצאות בגרמיים השמימיים חלושה באמרו שלא ימנע בדברים המסכימים בגדר שיתחלפו במקרים מפני תכלית ידוע ושהסב' התכלתיית כבר יודה בה בעל דיננו בדברים הטבעיים ולזה הטענה הזאת תחייב במציאו' התכלית בגרמי' השמימיים אבל לא ימנע בהם המצאם על צד החיוב ממנו יתעלה עם התכלית ההוא וכדומה לזה כתב הנרבוני בפירושו לזה הפרק מהמורה ואם אי אפשר מבלי שיחייב ברצון רוצה הנה מה המונע שלא יהיה הרצון ההוא קדום ג"כ. וכבר ביארתי אני במאמר הנזכר שהרב המורה נשמר מהספק הזה, בדבריו ואין צורך להשיב הדברים ההם כאן אבל עם כל זה כיון שראית שטענת הרב לא תכריע חדוש העולם ההחלטי מלא דבר מבואר הוא שאינה מספקת ואין ראוי לקבלה במקום הזה והמין הב' מהטענה שעשה הרב המורה להכריח דעת החדוש הוא בפרק כ"ב מאותו חלק שני והוא בשלקח הקדמה אחת מקובלת לפלוסוף והיא שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט וכאשר נאצלו השכלים דרך עלה ועלול חוייב באחרון שבהם האחדות והפשיטות ולא ישיגהו רבוי בשום צד אלא בבחינת חיוב המציאות ואיפשרותו. ומזה אצילות הגלגל ממנו שהוא גשם מורכב מחומר וצורה הוא מהנמנע היותו על צד החייוב לא נשאר א"כ שיהיה אלא על צד הרצון וכוונת מכוין והיות הדבר בכוונת מכוין ובלתי מחודש הוא מאמר סותר נפשו יתחייב מזה א"כ היות העולם בכללו ובחלקיו מקודשים מן האפס הגמור והזמן ג"כ מכלל הנבראים והטענה הזאת כמו שכתב הרב