מפעלות אלוקים קמה

תמה אם היה הדרך הזה מבואר הנפילה להיותו מערכ' על הדרוש בכל חלקיו שאין חולש' גדול' ממנ' איך אם כן אמר הרב שזה הדרך מספיק מאד ואיה ספוקו גם אמרו שזה הדרך השישי הוא סעיף מסעיפי מהתיחדות הקודם ר"ל אותו שזכר בדרך החמישי יקשה מאד לפי שהוא כתב שהדרך החמישי היה הטוב שבדרכי' והדרך השישי אמר שהוא הרע שבדרכים עורך על הדרוש וגדול החולשה ואיך אם כן יתאחדו הטמא והטהור יחדו והנראה לי בזה הוא שהדרכי' השבעה האלה למדברי' הם כמו שזכר הרב כדי לבאר מציאות האל מפאת חדוש העול' כי כאשר ביאר שהעולם מחודש יתחייב שיש לו מחדשו ולכן לא תמצא לו בשם המדברי' מופתים אחרים על מציאות האל כי אם אלה שזכר מהחדוש בפרק ע"ד ובפע"ה הביא מופתיה' על היחוד ובפרק ע"ו הביא מופתיהם על הרחקת הגשמות ובו נשלם זה החלק הראשון: והנה בעלי הדרך הששי הזה כבר נוכל לומר שלא לקחו שם האיפשרי בבחינת העולם כי אם כמו שלקחו אותו הפלוסופים ר"ל בהיות מציאותו תלוי בזולתו ועשו מופתם כולל הדעת הפילוסופי והתורני כאלו אמרו אתם הפלוסופים הלא תודו שהעול' אפשרי בעצמו כיון שמציאותו תלוי בסבה ראשונה והם יעדו כן הדבר כי כל נמצא מבלעדי הראשון יתעלה הוא אפשרי מצד עצמו ומציאותו והתמדתו הוא מפאת עלתו ומזה יוליד המדבר שהאלוה נמצא מפאת העולם נמשך עמנו מבלתי בחינת איך ימשך העולם ממנו יתעלה אם על צד החיוב ואם על צד הרצון אם תמידי ועם מעת מוגבל ולהיות המופת הזה בזה האופן כולל גם לדעת הפילוסוף לכן אמר הרב בהמיר' שהוא מספיק מאד האמנם לפי שראה באותם המדברים בעלי הדרך הזה שעשו אותו סעיף מסעיפי ההתיחדות כאלו לא לבד רצה לבאר שהעולם נמשך מהראשון יתעלה אבל גם שנמשך עמנו על צד הרצון הפשוט המוחלט בכוונה ויחוד וכמו שאמר והוא סעיף מסעיפי ההתיחדות הקודם ר"ל שהמדברים עצמם עשוהו סעיף מסיעיפיו לכן בבחינת התוספת ההוא שהוסיפו במופתם מההתיחדות אמר הרב שטעה המדבר או כוון להטעותינו במאמר העולם אפשר המציאות ובמאמרו שהעולם צריך למכריע כמו שביאר. והשתתף אם כן הדרך השישי עם החמישי בששניה' מיוסדי' על ההעברה וכמו שאמר בסוף הדרך הזה ואמנם בארתי לך זה הדרך אשר חשבו שהיא דרך זולת מה שקדם ואינו אמת אבל דינה דין מה שלפניה מישב זאת העברה הידועה והיה מספיק כפי הנראה בתחלת הדעת זה המופת בערך הדרוש לבאר מציאות האל והיה עניינו מערכ' על הדרוש אחרי ההתיחדות בשרשיו והקדמותיו כפי מה שכיונו לבאר מענין ההתיחדות ולכן היה הדרך הזה בלתי מחוייב לפי שהוא מקום המחלוקת כמו שוכר הרב. והדרך הז' הוא לאחרוני הישמעאלי' מאמיני החדוש בנוי על מה שאמרו הפילוסופים התורניים מהשאר הנפשות והוא כי אם היה העולם קדמון היו נפשות האנשים שכבר מתו במה שלא סר אין תכלית למספרן והן נמצאות יחד וכבר התבאר בטולו ר"ל שקרות מציאות מנויים אין תכלית למספרן יחד. והדרך הזה כבר אתה רואה שלא ישתמשו בו כי אם מההקדמה הי"א מהמנעו' הבב"ת לא משאר ההקדמות כלל והנה גנה הרב זה המופת להיותו ביאור הדבר במה שהוא יותר נעלם ממנו כמשל האומר ערביך ערבא צריך לפי שמבעלי הריב יש מהם שהניחו כלות הנפש עם הגוף יחד ואין שם אם כן מספר נפשות בב"ת ומהם מי שהניח השארות השכל הפועל שהוא אחד בכל אישי המין כי אנחנו לא נדע באי זה אופן וצורה ישארו הנפשית אחר המות אם נבדלת כל אחת בפני עצמה ואיך יפול בהן אם כן המנין בהיותן