מפעלות אלוקים קמד

וצורה כמו שיאמר ארסטו ובהיות הגשם ה מורכב מחמר וצור' הוא עצם באמת לקחו דרך זה לבאר חדושו מפאת חדוש המקרים הנופלי' עליו הנה כשיובן המופת הזה בזה הדרך היה החזק שבדרכי' והטוב שבהם כמו שאמר הרב. וכפי הבחינות האלה חשבוהו המדברים למופת. אלא שנפסל גם הדרך הרביעי הזה מאותו צד שנפסל גם הדרך השני והוא ששקרו' מציאות עלות ועלולים לאין מספר הוא בהיותם יחד לא בבאם זה אחר זה כי הוא באמת ממה שבמקרה ואינו שקר ולא נמנע אבל הוא אפשר: ובזה האופן היה הדרך הרביעי הזה גם כן בלתי מחוייב ולא צודק הדרך הה' הוא דרך ההתיחדות אמרו שהעולם בעצמו או איזה חלק מחלקיו כבר היה אפשר כפי טבעו שיהיה יותר גדול או יותר קטן או בחלוף התאר או המקרים או המקום אשר הוא בו ולכן בהיותו מיוחד בתכונה ובשעור ומקרים ומקום אשר הוא עליו היא ראיה על מיחד בורא רצה בו ויעשו בזה המופת סעיפים רבים כוללים ומיוחדים מהארץ בכללה ומהכרח הנולד בה וכן משאר הדברים וכתב הרב שזה הדרך הוא אצלו הטוב שבדרכים ולי בו דעת תשמעהו רצה בזה שזה עצמו הוא דרך הטענ' אשר עשה להכריע דעת החדוש בפי"ט ח"ב וכן כתב בסוף זכרון ההקדמה העשירית מהמדברים וז"ל ושער ההעבר' הזה יש לי בו דברים שתשמעם במקומות מזה המאמר ואינו ענין ימהר האדם לדחותו כלו פתאם ברגע אחד ע"כ רצה לומר שאין ראוי לדחות הדרך הזה בכלל כי כבר ישתמש ממנו בטענתו באותו הפרק הנזכר אבל כפי הראוי והאמת. והנה דרך המדברים זה היה בלתי ראוי בעיני הרב ודרכו אשר בחר בטענתו היה לפניו זך וישר פעלו בהיות שניהם יחד מנין ההתיחדות. מפני מה שכבר ביארתי בדרך השלישי שכחו בכח זה הדרך עצמו: והוא שהמדברים עשו המופת הזה ממציאות הדברים ההוים והנפסדים כמו שאמרו מהיות הארץ תחת המים וכן בפרטי המורכבים והיות זה הפרח ירוק וזה אדום והרב יאמר שאין לעשות ראיה מהדברים ההם לפי שעניניהם מסודרי' כפי המקומו' שנמצא בו החמר והתנועות השמימיות וכמו שביאר באותו הפרק הי"ט ולכן עשה טענת התיחדות בלבד כבחינת הגרמים השמימיים וכל זה מהרב בחכמה והשכל כפי דרכי ארסטו כמו שאבאר בפרק שאחר זה הנה התבאר שגם הדרך החמישי הזה כפי מה שהניחו המדברים כולל היסודות ובמורכבים אינו צודק ולא מחוייב. הדרך הו' אמרו העולם אפשר המציאות אצל כל אדם שאלו היה מחוייב המציאות היה הוא האלוק והאפשרות הוא שאפשר שימצא ואפשר שלא ימצא ואין המציאות יותר ראוי בו מן ההעדר. א"כ היות זה האפשר המציאות נמצא עם השתוות דין מציאות והעדרו היא ראיה על מכריע הכריע מציאותו על העדרו. וכתב הרב שזה הדרך מספק מאד ושהוא סעיף מסעיפי ההתיחדות הקודם אלא שהחליף מלת מיחד במכריע והחליף עניני הנמצא במציאות הנמצא עצמו והקשה הרב על הדרך הזה שבאמר האומר העולם אפשר שימצא יפיל המדבר שם האפשר על בלתי הענין אשר יפילהו הפילוסוף רצה בזה שהמדבר יפיל שם האפשר על האפשר האמתי שהוא מה שאינו נמצא ואפשר שימצא והפילוסוף יפיל שם האפשר הזה על מי שהמציאות והתמימות לו מזולתו. ולכן ההקדמ' ההיא שהעולם אפשר שימצא לא יודה בה הפילוסיף כפי כונת המדבר בשם האפשר כי היא מערכ' על הדרוש: ועוד שמאמרם שהעולם צריך למכריע הוא ג"כ עורך על הדרוש לפי שזה המאמר לא יצדק כי אם בהיות שם נמצא א' מקבל המציאות או ההעדר. ולכן יאמר שצריך מכריע שיכריע מציאותו על העדרו. ואני