מפעלות אלוקים קמג

הדרך הוא החזק שבדרכי' והטוב שבה' אצלם עד שרבים חשביהו למופת ושכבר קבלו בזה הדרך שלש הקדמות ראשונה שמה שאין תכלית לו על צד בא זה אחר סור זה הוא נמנע והשנית שכל מקר' מחודש ושזה יחלוק עליו בעל הריב כי הנה ארסטו יחשוב שהתנועה הסבובית שהיא מקרה היא בלתי הוה ולא נפסד' והשלישי' שאין שם נמצא מוחש בלתי העצ' והמקרה ר"ל זה העצם הפרדי ומה שהאמינהו ממקריו והיא ההקדמה הא' מהקדמו' המדברים שהאמינו שהצורה הטבעי' גם כן מקרה ומה שהאמינו ממקריו הם שאר ההקדמות המתיחסו' לזו. והנה הדרך הזה כמו שאמר הרב אין ספק שישתמש בהקדמה הי"א מהמנעות מה שאין תכלית לו ע"צ בא זה אסר סור זה אמנם ההקדמה השנית שכל מקרה מחודש אינה מכלל הי"ב הקדמות אבל המדברים לקחו זה מטבע המקרה שהוא מה שיקרה לעצ' ויחול בו ומפאת גדרו שהוא מה שידומה הויתו ובטולו מבלי הוית או הפסד נושאו ולכן היה עצם הנושא קודם אליו והמקרה מתחדש בו אבל המקרים האלה שזכרו בעלי הדרך הזה לא היו כפי מה שאחשוב כי אם המקרי' הפרטיים כאלו תאמר זה הגודל הרמוז וזה הלובן הרמוז כי מאותו צד שהם מקרי' פרטיים אמרו שהם מחודשים בהכרח ולא יוכל הפילוסוף להכחישו ובזה האופן לא עשו מערכה על הדרוש מהתנועה הראשונ' שלא יודה בעל הריב בחדושה כי הם לבד עשו דרך מופתם מפאת המקרים המתחדשים בגשמי' השפלים וזה מהצד שהמקר' האחד סבה בעצם למקרה האחר כאלו תאמר שחום האש אשר בבית יחמם האויר וחמום האויר ותוך לחות ראובן אשר שם ואותה תביא אל הגרת לחותיו ואותה התכ' תחייב ההשפך במקום ממקומות גופו וממנו יתחדש רוע מזג וממנו יבא אל פירוק חבור ומפרוק חבור ימשך הכאב וכן ימשכו מקרים רבים זה אפר זה ויהי' כל מקרה מהם סבה עצמי' למקר' הנמשך ממנו ורצו להוכיח המדברים מזה שהנושא למקרים האלה הוא מחודש לפי שהנצחי א"א שיקבל החדוש כי לא יקבל ההפך האחר את הפכו. ושאם יאמר אומר שהעצ' הוא מחודש כאלו תאמר ההיולי הראשון ושהמקרים המחודשים באים זה אחר זה עליו ישיב המדבר שיהיו אם כן המקרים המתחדשים אין תכלית להם ובהיות המקר' האחד סבה בעצם למקר' האחר הנמשך ממנו יתחייב שיהיו בכאן עלות ועלולים בעצם אין תכלית למספרם והוא שקר. כי הנה יחס המקר' אל המקרה העלול ממנו בזה הוא יחס עצמי כיחס העצם אל העצם העלול ממנו הנה התבאר שהדרך הזה יש לו על מה שיסמך כפי העיון ושהוא מטבע הדרך השני ושמה שאמרו שכל מקרה מחודש אינו מערכה על הדרוש כמו שהקש' עליהם הרב כי הם לא עשו המופת הזה בתנועת הגרם השמימיי כי אם במקרים הפרטיים שימצאו בדברים ההוים ונפסדים ואמנם מה שאמר הרב שאין תועלת לנו בקיום חדוש שאר המקרי' שלא ירחיק בעל דיננו חדושיהם ישיבהו המדבר שתועלת גדול יש לנו בזה והוא בשקיו' חדוש שאר המקרים יתקיים חדוש העצמים הנושאים להם ויהיה אם כן הכל מחודש וזה יהיה החדוש או יתחייב מציאות בב"ת בעלות ובעלולי' בעצם שהוא נמנע בעצמו וזה יבטל הקדמות. ובעשותם זה המופת על חדוש הגשמי' השפלים לעיניהם יתבאר חדוש העולם בכלל כי העולם בכללותו הוא הענין כל מין ממיניו. ואמנם ההקדמה השלישית שאמר הרב שקבל בעל זה הדרך שאין שם נמצא מוחש בלתי העצם והמקרה לא רצו בו המדברים על העצם הפרדי ולא כיונו גם כן לומר שתהי' הצורה מקרה אבל היתה כונתם שהנמצא בכלל יחלק אל עצם ואל מקרה והעצם יאמר על החמר וג"כ על הצורה ויותר באמתות על המורכב מחמר